סאנדי..

הי יקירתי. קצת מרגיש לי כמו שיח חרשים הדיאלוג שלנו.. אז רק שנייה לפני שאוותר אני אומר לך שאני מנסה למקד אותך לא במה שאת אומרת אלא באיך שאת אומרת.. יכולה לומר לך שמולי לא הסכמת איתי שזה לגיטימי, אבל ה-איך שלך לי נשמע רומס, מזלזל ומתנשא... ולגבי, המטפל היה בעבר, עכשיו זאת מטפלת, וגם איתה זו התאהבות, אחרת אבל התאהבות. וכן, במקומות טיפוליים הרבה פעמיים דמויות כמו אודי הופכות לאובייקטים של השלכה של מה שמתעורר בנו מול הצורך בהורה (שקיים בכולנו בכל גיל), וזה מורכב, ולך יש הרבה פעמים רצון להבין, אבל להבין בצורה שמאד מפשטת.. רציתי גם להגיד לך שריגש אותי מה שסיפרת על הדיכאון הארוך... היה לי מעניין שבסיפור שלך היתה תרופת פלא לדיכאון, הדבר הזה שרצית שהעלים את כל הקהות וחוסר החיות.. קצת כמו פרח לב הזהב.. מהניסיון שלי, שוב, עוד לא ראיתי דבר כזה, מעניין אם זה כל מה שהיה שם... אשמח לשמוע! שלך, גלי

הדכאון שלי היה בגלל אבל אבל על משהו מאד יקר.... זה היה אבל שלא יכולתי לצאת ממנו, כך שהדכאון היה על האבל מה שהוציא אותי, זה אולי דומה לפרח לב הזהב, אבל זה לא, אני לא רוצה לפרט על האבל שלי, אבל בדרך הטבע הייתי אמורה לצאת ממנו, היה בי משהו שלא נתן, אני חושבת שהיה זה משהו מהעבר שלי, מהשדים שלי, שלא הסכים לחטוף עוד פעם גרזן על הראש, זה די מסובך, והיה מסובך, מה שקרה זה מה שהוציא ותי, got me involved so much שבעצם מה שהיה אמור לקרות עם הזמן ולא קרה, קרה בגלל שנשאבתי למשהו אחר שהיה חשוב לי