חשבתי

שלא תפרסם..אבל בכל זאת פרסמת את הודעותיי... לא מתכוונת לפגוע, אבל כנראה שזה יצא בצורה לא טובה, אבל מרגישה שפשוט חוסר הבנה...גם עלייך כעסתי, כי למדתי לכעוס...הלוואי שזה יהיה על הדבר/ האדם שאני צריכה לכעוס...אוףףףף מצטערת אודי אם פגעתי בך... הימים שלי עצובים מאוד, עוברת משהו. אבל כבר פוחדת לשתף. גם פה וגם בטיפול. ששם זה חבל....אז כועסת במקום על דברים אחרים? מבולבלת ועצובה מאוד. ופה פשוט פוחדת שיבטלו את הרגשותיי, מבין? סליחה, אתה יודע עד כמה אתה משמעותי, ומרגישה שהבינו אותי כל כך לא נכון ומעוות. ובמסווה של הודעות כאילו כלליות. בכל מקרה מצבי לא מזהיר כרגע לצערי.

היי יש מי שמבטל ויש צי שמחזק..יודעת עד כמה זה קשה לבטל את הקול המבטל.אבל לוקחת את המילים של גלי זאת אחלה התנסות ללמוד לא להתייחס לקולות האלה ןאולי אפילו לעמוד מולם אם נכון ולפעמים כמו בחיים עדיף לשים על ענן ולתת לו להמשיך לנוע...מבינה את ההרגשה בגוף...אבל תזכרי שזאת הרגשה מאז לפחות בעוצמות שלה לא מהיום...חיבוק עוטף

הי מיכל אהובה, עצוב לי לשמוע על רגשותייך, ודווקא אני חושבת שאני מבינה, מבינה את החלקים בך, וגם חלקים במשתתפים אחרים, קצת אולי, אבל נראה לי. ואני בטוחה למדי שגם אודי רואה באופן ישר (מי כתב את הספר 'העין הפנימית', איש שרואה 6:6, לא? ;-)) כנראה שלא כל-כך מגיע לו שנתקיף אותו, ראי איזה מקום הוא נותן לנו. מצחיק, אנחנו עפי"ר בוחרים לתקוף דווקא את מי שנותן, מי שמתעלם בכלל לא שומע על רגשותינו. מותר לכעוס, מיכל. בוודאי. במחשבה שנייה, זה לא עניין של מותר או אסור, רגש אנושי שהוא לא מן הנמנע, ויזעם על כך מי שיזעם (כמה עצוב). ביטול רגשות, צרכים, מאוויים, הוא כנראה משהו פנימי שאת מזדהה איתו. כי מישהו 'חיסל' אותן פעם. נסי, עד כמה שתוכלי לתת משקל רב ככל הניתן לחלקים שכן נותנים מקום לרגשותייך, שכן מבינים. שרואים את הרך. להרגיש את נחלת הניצחון שלהם, ולא של חלקייך הפנימיים הנוקשים הסופרים את פגמייך. בוקר אור, סוריקטה