למיכל

הי מיכל, מהתקופה שרק התחלתי לכתוב כאן בפורום, הראשונה שאני זוכרת זו את.. בתחילה התפעלתי מהקשר שלך עם המטפלת שלך, שנשמע מאוד אמיתי וטוב.. ואחר כך התפעלתי מהכתיבה שלך, שהייתה מאוד אמיתית וכאילו "הביאה אותך כמו שאת" - באופן מאוד טבעי וחשוף.. אני זוכרת שכתבת פעם על איזשהיא התלבטות שלך, ואז בכתיבה, בפיסוק - הכל תאם למה שהרגשת..זה כאילו "זרם" ממך. הבאת את ההתלבטות שלך באופן אמיתי . ולא נאלצת אפילו להשתמש בדימויים (כמו שאני הרבה פעמים עושה)..ואהבתי את זה מאוד. בעיקר שהבאת קשיים והתלבטויות, כי זה גרם לי להרגיש שזה בסדר להיות אנושי וזה בסדר להראות חולשות... בכך, לדעתי, את מאוד דומה לסנדיי - שגם היא מביאה עצמה באופן מאוד ישיר וטבעי.. אני לא נכנסת בניכן, ואולי אתן מאוד שונות.. אבל אני אוהבת את התכונה הזו בשניכם בכל אופן, שכתבת אז לגבי מסיבת חנוכה - זו פעם ראשונה (למיטב זכרוני) שהצלחתי להכיר את הדמיון (החמוד) שלך - ואז ממש התרגשתי ממך... :-) קודם כל, כי החמאת לי מאוד בדברייך..ואהבתי את זה ודבר שני, כי גרמת לי ממש לדמיין את כולנו אצלך בבית...וגם את זה ממש אהבתי.. בקיצור, שתדעי שגם את חשובה לי מאוד כאן.

וואו....כמה מרגשת שאת!! מעניין שאת רואה דמיון בישירות. דומות אולי, אבל אני בדרך שונה מאוד ממנה למזלי, כי דרכה קשה לי מאוד. כן, אני אדם שמדבר על רגשות המון, הייתי אומרת כנה עם עצמי ועם אחרים, בוחנת, העיקר שבחיים ובטיפול רואים אותי בצורה נכונה ולא מעוותת. והשיקוף בטיפול תואם, זה חשוב! את צודקת הקשר שלי מצויין בטיפול, היא יודעת להכיל, היא יודעת לשקף ועוד. יש לי דמיון שבדרך כלל אני פוחדת לחשוף אותו. כאן, זה שונה פתאום ובכלל הטיפול שינה בי המון! (אני כותבת הרבה למגירה, אך מכיוון שזה קצת היה נושא בעייתי בביתי אז פוחדת מהדמיון הזה מאוד) את יודעת שהתחברתי אלייך מאוד כי מצאתי דברים משותפים בנינו, תודה על ההודעה הזו, את מקסימה. וגם את חשובה לפורם הזה מאוד!!