אודי.....

חוששת מאד מהמעגליות שנמצאת בה. מרגישה שוב ושוב חסומה ותקועה. הגוף הזה גם מכלה כוחותיי,כל הזמן מטריד אותי.כל הזמןןןן. אוף זה קשה נורא לחיות כך יום יום. והכל זה מין ביצה ותרנגולת..,כולל הקשר איתו.אני מסוגלת לא לכתוב לו בין לבין,רק תוך תחושת כעס שמאפשרת שלא...,אבל אז אחכ עוד פגישה..,ואז מה אחריה?? כשקשה לי נורא להסתפק בחלקיות הזו, מכל הבחינות, ובמקביל מרגישה ככ דפוקה שאני כזו. והניגודים אצלי ככ מעיקים עליי כל הזמן,והתחושות מבלבלות.ורוצה להרגיש אותו מעבר...,וכשמשהו ממנו מרגיש לי ככזה ..,זה מרתיע אותי.וכבר לא יודעת איך לעכל את הדברים. ומרגישה שזה לא עובד לי.ולא מצליחה להעזר כמו שהיה ראוי וטוב. לא מצליחה לשתף כמעט בכלום ושום דבר ממשי ועמוק.הכל תקוע לי ומאיים. וקשה לי נורא עם המוגבלות הזו של הקשר ועם כל השאר. וכל קרבה שכבר מתקיימת, גם קשה,כשאני רק יותר ויותר כמהה..., ולעוד.ושוב ושוב..,וחוזר חלילה. ומבויישת.ונבוכה.וכועסת ומתוסכלת .מכל מצבי כולו. ואז...,יוצא גם משהו אחר..,הניגודים האלה, וחוזר חלילה. ושוב ושוב..., והחיים בסוף נגמרים, והסוף גם לא כזה רחוק. וזה גם מפחיד.מאד. אוףףףף פוחדת שלא אוכל להשתחרר לעולם.