גלי, גלי, בואי גלי לי

הי גלי יקרה ואהובה שלי, קראתי את הודעותייך ופותחת כאן הודעה חדשה, היות שהן כבר עברו לאחור. אתחיל, אולי במה שהכי מעניין אותך - את נראית לי חכמה ונבונה מאד. ואולי המורגש ביותר הוא שלעתים קשה לך עם החלקים התוקפניים שלך. לרובנו, אגב, את יודעת. אני מצוננת מאד. כבר כמה ימים, מחריף משהו, אבל זה יעבור. לא ויתרתי על העבודה, מנסה לנוח בלילות ומחכה כבר לסופשבוע. הנה, לראייה, אתמול בערב, כשחזרתי הפוכה כבר מהעבודה, הייתי שם בשביל עצמי ורק עכשיו אני מגיבה כאן בפורום. גם אני דואגת ומטפלת בשעת מחלה או חולשה. דואגת מאד לתינוקות שאני מטפלת בהם, ומרגיש לי לפעמים כאילו הם שלי, גם לשכן קשיש ונכה, וגם לחיות החצר. לא מאכילה בלבד - מטפלת גם וטרינרית. לוקחת אותם אליי לאשפוז בשעת מצוקה. וכן, אני מסכימה שהזעם שהתחלף בדיכאון גדול הוא שלב טוב. חייכתי למשמע רעיון סטרטאפ הקלפים. מתוקה שאת. עצוב קצת על הבחור, אבל אולי אפשר להתבונן על כך כעוד נקודת ציון בדרך. בהקשר לראייתך אותי – זה מעניין. אביא זאת לטיפול. לגמרי. כתבת תחרות - המטפל אומר עליי שאני אדם תחרותי, למרות שזה לא ממש, לדעתי, לפחות, בא לידי ביטוי בחיים שלי. אני מרגישה פה שותפה ומשלימה. לאודי יש פה חלק שחסר לי והנוכחות שלו כאן חשובה לי מאד. בעיקר הגבול, נראה לי. באשר להורות – כן, אולי עכשיו אני קצת יותר 'אמא', ואולי גם פעם כך היה, ופחות ילדה. האמת, דווקא כשאני חולה, בא לי (ומאידך גם הודפת) שמישהו יביא לי מים. חיבוק ענק גם לך, שלך, סוריקטה

אוהבת אותך מצטערת על הצינון שיעבור שמחה שאת שומרת על עצמך...חושבת שיותר כמו אחות גדולה לפחות עבורי מרגישה שצעדת כבר בשביל דומה לשלי זה נותן כוח...חיבוק וגם לך גלי

בא לי, ומאידך גם הודפת.... כמה מוכר, כמה כואב