סנופקין!

הי סנופקין יקירתי, כמה טוב שהגחת. אוהבת לקרוא אותך. שולחת לך חיוך, ציוצי ציפורי בוקר ושלוות טבע, סוריקטה

יקרה ויפה! כיף ששמת לב. זה מרגש. רואה אותך מלבלבת פה עצים רכים, כ"כ יפה. תודה על המשלוח היקר שהתקבל בליבי בחפץ לב. ראשי לא במיטבו מזה תקופה. קשה לחשוב, להתרכז, לזכור. אבל זה משתפר וההפסקה שזה גרם לי לעשות טובה ומבורכת.

לחדשה כמוני שלא יודעת כלום רק שומעת שכואב לך הגב, וואו! נשמע מוכר רוצה לספר עוד קצת, כדי לתת לי טעמי, לדעת מי את אגב כתבת שאת ההפך ממני, למה התכוונת - לחוסר רצון לחיות - או לחוסר רצון לתת מלחמה כדי לשפר את החיים. מה שתרצי לספר אני אשמע ואאזין בקשב, רוצה להכיר

היו לי פה כמה תקופות, פעם יותר, פעם פחות. היום אני במקום שמרגישה שהכתיבה והחשיפה במדיה כזו לא כ"כ טובה לי. אני בתהליך פנימי ובשבילי שיתןף פה הוא על חשבון מקומות אחרים. אני כן קוראת. גם לא כמו פעם ולא כל הודעה. יש דברים שתופסים אותי וגורמים לי לפעמים להגיח גם בכתיבה. כשהתייחסתי לשוני, התכוונתי בשוני בגישה ובתפיסה. חווה אותך כאחת שמתמקדת בעשיה בפול כוח ובפתרון בעיות. מאד נוכחת ועם אנרגיות ועוצמות. אני פחות מתמקדת בעשיה ויותר בהוויה. פחות מחפשת פתרונות מעשיים ויותר נכנסת לעולמות פנימיים, בשבילי נקודת הנביעה של הסבל היא רגשית נפשית, משם ההשפעה עוברת גם למימדים נוספים ולכן ההתמקדות שלי היא להקשיב פנימה ופחות למצוא פתרונות מעשיים. יש בי גם חוסר ביטחון גדול ופחד לפגוע, ךתפוס מקום, לא לקלוט נכון את האדם שמולי ולכן אני מגששת בצעדים איטיים ומדודים ומתקרבת לאט לאט, אם הצד השני מראה סימני הסכמה וקבלה. ועל המלחמה על החיים- יש לי הרבה טוב מאד להודות עליו בחיי ואני מודה על כך כל יום. בחיים שלי יש הרבה משמעות, אני משתדלת לעסוק בדברים שמבחינתי הם דברים משמעותיים. ויחד עם זאת יש אצלי איזה משהו שאני מגדירה כיום כעיוות במחשבה, שאני לא מצליחה למצוא את התכלית של העולם, לא מוצאת בתוכי את הרצון לחיות וזה מקום הרסני, ההתמודדות היא דרך השמדת עצמי והעולם. מבחוץ עושה הרבה דברים טובים ומשמעותיים אבל בתוכי יש מוות מקפיא. זה ייסורים כואבים מאד מאד. קשה לנשום ככה. כל דבר שעושים קשה כי הוא לא מונע מנקודת חיים פנימית. בסוף כתבתי הרבה, מקווה שמשהו מכל זה יובן. מבקשת שלא יעורר כעס במידה ואעלם למאחורי הקלעים. תודה על ההתעניינות