למיקה - תגובת המשך לעץ מחמישי

מיקה מתוקה, הי, רושמת לך כאן את תגובתי לדברייך בעץ שפתחת ביום חמישי וכותרתו 'אני בסדר?' ובכן, אציע את מחשבותיי - יכול להיות שמה שראית במטפלת הקודמת גם העיד על איך שהיית אז, ומה שאת רואה בנוכחית מעיד, אולי, על איך שאת היום. אולי הראייה שלך גם היא השתנתה, מעבר לשוני הקיים בין המטפלות. אולי גם בעקבות הטיפול הקודם נוצרה בך איזו הגנה, ואולי גם זמנית, מפני עוצמות של רגשות. אלו השערות, כמובן. מיקה - השתמשת בביטוי הנחרץ (עם סימן קריאה) 'היא לא התאימה לי'. הייתי מתנסחת אולי באופן עדין יותר והייתי אומרת שייתכן שהתאימה לך באופן חלקי (אולי מידי), וייתכן שלזמן חלקי. וכן, אקח בחשבון את המצב בו היית אז, שהוא אמור להיות שונה, ולו רק מתוקף חלוף הזמן, מהמצב בו את היום. בכל מקרה - זה הכי טוב שהיה. התחלת מחדש במשבצת חדשה. אוכל לספר עליי, שהיו לי מטפלים אחרים בעבר, אבל, כנראה, שהייתי אני במצב פחות מתאים לטיפול, ייתכן מאד שאז, בימים ההם עוד הייתי מחוברת מידי מידי לאנשים שיצרוני. אמא/אבא. מגוננת. לא נמצא משקל שהצליח במיוחד לשנות איזונים, כי, כנראה, אני לא התרתי. אוהבת את הקלילות והפשטות שבך כעת. פחות סבוך, קל ונינוח. זורם. גם כשהאמפליטודות נמוכות יחסית והריגושים מתונים - יש חיים. שבוע טוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה, לצערי הרב, היא לא התאימה לי! (וכן, שוב עם סימן קריאה) הלוואי והיא הייתה מתאימה לי... אהבתי אותה מאוד מאוד מאוד. נכון שהראייה שלי השתנתה, ונכון שהיום אני מתונה יותר בהבעת רגשות ולמרות כל זאת: היא כאדם לא התאימה לי – פחות הרגשתי איתה בנוח מאשר עכשיו – וזה מאוד בולט בהרגשה שלי בנוסף, ההכשרה שלה (היא אינה פסיכולוגית, אלא בעלת הכשרה לטיפול בנושא מאוד מאוד מאוד ספיציפי) - לא התאימה (היא אמרה לי זאת, אגב, והפנתה אותי למטפלת מתאימה) ובין אינספור הדברים שלמדתי מהטיפול הקודם: זה שאם הייתי הולכת אליה היום לפגישת ייעוץ ראשונה, לא הייתי חוזרת לפגישה שנייה. אלא ניגשת לטיפול מתאים יותר ואני מודה ומברכת את היום, שבו היא "זרקה" אותי מהטיפול (לא הייתה דרך אחרת שאלך מיוזמתי) אין לי שנאה כלפיה (למרות שלא סיימנו יפה בכלל, אני מבינה שלא הייתה דרך אחרת) אך כן נפגעתי ממנה מאוד ומה למדתי מכך? לדעת לדבר ולנהל דיאלוג פתוח ומכבד, כי אחרת שלא מעלים דברים - נוצרות הרבה אי הבנות וחיכוכים ואז האמון נשבר, ולא תמיד אפשר לתקן. ואז הדרך לפרידה הבלתי נמנעת קצרה. ואני מנסה ליישם זאת עם בעלי וגם עם המטפלת הנוכחית. וזה שוב חידד אצלי, את היכולת המוזרה שלי, להיקשר לנשים עם סגנון אישיותי מאוד מסוים (וזה קרה לי בעבר עם מורה מבית ספר ועם מנהלת בעבודה) – ולא לראות שום דבר מעבר לכך ואולי באמת, כפי שכתבת, הקושי שלי בהבעת רגשות אחרי כל מה שקרה, משמש כמחסום לקשר עם המטפלת הנוכחית – אני אדבר על כך בפגישה הקרובה תודה

הי מיקה יקרה, כתבת יפה מאד. והבנתי. שמחתי לקרוא שלמדת מהניסיון. האמת שגם אני, לפני הטיפול הנוכחי ניסיתי מטפל אחר, שגם הוא לא פסיכולוג, וגם אין לו שום תואר בתחום :-/, עדיין לא ידעתי והכרתי את המושגים, ופגישה אחת הספיקה לי, למזלי, כדי לדעת לא לחזור. והשאר היסטוריה. אוהבת לקרוא אותך, שלך, סוריקטה