מיכלוש...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לא נפגעתי, יש לי נוכחות, בהחלט, אבל לא לרע, זה סוג של כריזמה מנהיגותית, שאפילו אין לי שליטה עליה, היא שם ונוכחת, אבל בדרך כלל, מביאה לאנשים רוגע, כי הם מסתמכים, כי הם מרגישים מוגנים, כי הם יודעים שהדברים בשליטה. כך שאני לא בטוחה שזה משתלב אם מה שאת חושבת אבל אני יכולה להצטרף לגיטרה של אודי, מתה לנגן. יכולה גם להביא עוגות, שתשתכחו מדיאטה.
נחמד הכינוי מיכלוש :) מקרב... כנראה שדווקא בגלל שיש לך כריזמה מנהיגותית מלחיץ אותי...(כנראה שבאמת סומכים עלייך וזה מקסים!) חבל שאת חווה ביקורתיות, דווקא התכוונתי שאת מראה חוזקות, אישה חזקה כזו, זה הכל! אולי חשבת כך כי את גם קצת ביקורתית כלפי עצמך וכלפנו לפעמים? תחשבי על זה...
הרצון לנגן עם אודי, מראה שאת רוצה לשלוט :) ולהנהיג את הקבוצה וזה דבר שאותי קצת ...לא יודעת להגדיר, מחבל בקרבה שלי אלייך אולי.... אבל בכייף אם יסכים...והנה עוגות זה קרבה! מעניין הא?
גם אני הרגשתי ככה לגבי הרצון של סנדיי לנגן יחד עם אודי. מקווה שזה בסדר שפלשתי... רציתי גם להצטרף אבל לא יצא... מפחדת. מה את אומרת מיכל?
כבר כתבתי כאן כמה פעמים על נגינת הגיטרה שלי כל שבוע, הכיף שלי, נגינה היא ממש לא ממקום של שליטה, ואני לא רואה כיצד הנגינה של אודי מראה על שליטה, נגינה מגיעה ממקום של לשמח את המנגן ואת השומעים. מסכימה אתך שכריזמה ומנהיגות זה בהחלט דבר שיכול לעורר אנטגוניזם. תמיד הייתי הוועד המייצג של הסטודנטים, בכל תואר ובכל מוסד. זוכרת פעם שנבחרתי עם 95% של הסטודנטים, החמישה שלא בחרו התמרמרו, מה יש לכם אתה די מספיק, אמר לו אחד, תקשיב את יכול לאהוב או לשנוא את סנדי, אבל היא היחידה שתשיג לנו בהנהלה כל מה שנרצה, לכן בוחרים בה. ביקורת, מה לעשות, תמיד מרכיבה את המשקפיים הללו, בעיקר כלפי עצמי, ומאד לא רצה עם העדר ועם מה שאין, ודווקא מה שכולם חושבים, יכולה בהחלט, לומר דברים שהם לא משתלבים עם מה שאחרים חושבים. מבינה שזה יכול להלחיץ, זה בסדר, תרגישי טוב עם זה מיכלוש, אני בסרט הזה תמיד. אבל אני אומר לך סוד, להיות בצמרת, ולהיות במנהיגות זה לא רק זכויות, זה הרבה הרבה מאד חובות, זו נשיאה בעול, תמיד, זו עשייה עצומה, זה הרגשה של מחויבות כלפי כל כך הרבה דברים, שכולל מלבד עשיה גם בלי סוף מצפון שלא עושה מספיק, דרישה אין סופית מעצמי, עם בקורת על כל צעד ושעל. לא פעם רוצה לעזוב את ההגה, פשוט להרים רגליים ולנוח, שמישהו אחר יקח את המשוכות, לפעמיים עייפה כל כך, אבל כל אחד עם הדי אן איי שלו, כך שלא הכל תמיד נוצץ בכל עמדה שהיא.