גלי

תודה שהבהרת לסנדיי וכמובן שאת עדיין מוזמנת..זה מה שטוב בכתיבה כאן שלא מאוחר אף פעם לבקש להיות יחד :) מה היית מביאה? אני אהבתי את העובדה שאת מאכילה עורבים...ומה עם הבחור? איך מתקדם? ובכלל הקטע של לנסות ולכעוס על מטפלים אצלך כמו ששספרת קצת לימד אותי לנסות להיות גם אחרת...ולראות את כל הצדדים. אולי תביאי אוכל לכלב של רוני? או סתם ככה מניסיונך בטיפול כי עברת קושי כזה...תעזרי לאביב? זה יהיה נחמד.

מיכלוש, אהלן! קודם כל אומר כמה שימחת אותי, שראית אותי, ושכתבת לי... יש לי אישיו שאני מרגישה בלתי נראית... אשמח גם לשמוע איך לך נראה שהייתי מגיעה להדלקת הנרות אצלך. מה הייתי מביאה? קינוח טבעוני טעים סוף הדרך, אולי עוגת אוריאו, אולי משהו אחר, אולי הייתי מביאה קלפים השלכתיים, כאלה שכיף לשחק איתם, ושהמשחק הוא לא כבד אלא כיפי ומצחיק, לשחק במשמעויות. קטעים שכתבת לי על העורבים, בדיוק אתמול מישהו אמר לי שהוא מכיר אישה הזויה שמאכילה עורבים, וגרם לי להתכווץ, על כך שבעיני החברה שלנו אני אישה הזויה... איזה חמודה את שאת אומרת שגרמתי לך לחשוב על דברים ושנראה לך שאני יכולה לעזור קצת לרוני ולאביב... אני שמחה שאצלך בטיפול מתחיל להרגע למרות השינויים הקשים לעיכול.. אני מרגישה נורא חלשה, לא בטוחה כמה אני יכולה לעזור..היה לי יומולדת לא מזמן, גם כאן רק כתבתי על כך בחצי משפט, וגם בחוץ זה יחסית התפוגג מהר, יותר מדי אנשים שציפיתי מהם להיות שם בשבילי לא היו שם.. אולי זאת אני שלא משקיעה מספיק באנשים ואולי זה שלב בחיים, שכל אחד כבר יותר מושקע פנימה אל תוך ביתו ובן הזוג והילדים... עדיין כואב ולא פשוט. גם קשה לי עם אמירות מן הפה לחוץ, כאלה שאמרו "נחגוג" בלי כוונה אמיתית.. אני נעה בין לנסות להשלים לבין לעצור ולהגיד "אוף" ולא נעים לי ככה... עם הבחור, עדיין נמשך, אבל לא מצליח לצבור תאוצה, המטפלת אומרת שזה מה שאני צריכה עכשיו, משהו בקצב מאד איטי, אבל אני מרגישה שזה שלא בא לי "להתקדם", שנוח לי עם מינונים מאד נמוכים של ביחד, מעיד על זה שמשהו שם לא עובד.. או שוב, שאולי זה מעיד על החרדה שלי... אנא ערף.... אמרתי למטפלת שאני מקנאה בה, שהיא נראית טוב, היא משתנה לנגד עיני, בהדרגה הופכת מלכלוכית לסינדרלה... וקשה לראות בה את השינוי כשאצלי מרגיש תקוע... אני ממשיכה לחיות וממשיכה להתאמץ אבל דיפ דאון מרגישה שהחיים גמרו אותי... שבא לי לישון למאה שנה... ואני נלחמת בדחף ההרסני , אבל נמאס כבר להלחם, מתי דברים יתחילו לזרום קצת יותר בקלות, נדמה לי שאף פעם. וואי מיכל איך נפלתי עליך עם מאה טון של מחשבות מבולבלות ... מצטערת... תודה לך! שתהיה שבת מקסימה! חיבוק! גלי