נראות - לאביב (ומי שירצה להצטרף)

הי אביב היפה, ראה ראיתי אותך שם :-) ואני מציעה כמה שאלות שתוכלי את וגם אני ואחרות כאן לשאול ביננו לבין עצמנו: האם את רוצה שיראו (גם) את המצוקה הענקית? את העוול העצום-שאין-מילים לתארו שנגרם? האם את כועסת, או כעסת על כך שהכתובת הייתה ברורה על הקיר, שנים שנים, אך הסביבה עיוורת לה? האם את מרגישה שמי שלא היה שם אינו יכול להבין או להזדהות אפילו עם פתיתון מתחושותייך? האם בזמן שאת במצוקה או פירוק את באמת מוכנה לקבל סיוע, או שמא, אפילו באופן לא מודע, יש בך חלק שמסיח הצידה את מושיטי היד, אולי באיזה אופן את מדברת בקודים כדי להיות לא מובנת, מגנה על התוקף? האם את רוצה (גם) שיראו אותך בריאה, חזקה? האם את חוששת שאם יראו שאת בריאה בפרק זמן מסוים יפסיקו לסייע לך? שאלות של צהרים סוריקטה

סוריקיטה הכי בעולם רוצה שיראו את העוול וכן בוודאי שיש בי כעס שלא ראו זה הכעס הכי גדול שלי . אין ספק שבמצוקה גדולה בפיצול אני מטעטעת ולא נותנת לגשת וכן מגינה עליו לצערי ...זה מה שקורה לי בפגישות והיא לא מבינה וכועסת ואז מגיעים החלקים הקשים יותר לוודא "הריגה " .. מי שלא היה שם לא יכול להבין יותר מזה סוריקיטה מי שלא ברמת פרוק כזאת לא יכול גם היום להבין ...ואני בטוחה שאת יודעת על מה אני מדברת . כן רוצה שיראו אותי גם כבריאה ולצערי מרגישה שאז אני שקופה ומתמוססת ... אין ספק שבכל חלק אני זקוקה לנראות וכל חלק דואג שיראו אותו בצורה אחרת בואי נומר שיש בי דרכים מסוימות של נראות שהיית מעדיפה לוותר עליהם אבל הם על אוטומט ... לדעתי וכתבתי על זה לאודי המון בעבר הנראות זה הבור הכי גדול שלי תחושת הלב ויותר גרוע הבידוד שאני כופה על עצמי כדי לא לפגוע לא להגיע למצב שהתבניות האוטומטיות שלי יהיו אני פשוט מבודדת את עצמי ...ויחד עם זה יש בי צורך ענקי שיראו אותי . את יודעת חשבתי שהכאב הכי גדול שלי זה עצם הפגיעה..אחר כך הכאב היה על האבדנים ההבנה שפגעתי בבריאות , שיניים לימודים וכאלה וחשבתי שזה הכי קשה להכיל ...ועכשיו ההבנה שלא חשוב כמה קשה אתאמץ התבניות האלה נשארות אצלי לתמיד זה אומר שתמיד אני יהיה תוקפנית וצינית ועוד וכל פעם אני מגלה עוד תכונות עקומות...כמו קנאה מעולם לא קינאתי באנשים רק בכאלה שלמדו פתאום אני מגלה מצבים של קנאה שוב במקום של נראות שמעציבים אותי :( ..מה אני אגיד לך סוריקיטה ...אני די מובסת בימים אלו כל מסוכה מתגלים אחריה עוד ועוד ...נראה לי שהטיפול הזה הוא לכל החיים ולא בטוחה שהמטפלת שלי תשרוד איתי בכלל...ונמאס לי גם לדאוג האם כל התנהגות שלי תגלגל אותי במדרגות ותשאיר אותי לבד בקיצור ...זה יותר גרוע ממה שרואים מכאן .

הי יקירתי, אני מקווה שאת יודעת שאני מבינה. את מזכירה לי שבעבר הייתי אומרת המון למטפל שמה שהוא ראה זה עוד כלום. וכך הייתי חוזרת ואומרת עם כל 'התפרצות נוספת'. זה עבר. הזכרת שיניים - ככה דרך אגב - כמטפורה, אבל גם קונקרטית - זה אחד מהשיקומים שעברתי בעזרת הטיפול. יש לי המון גופים זרים בפה, מתכות וכאלה, אבל זה נראה כמו שיניים. ובמקום העצם גם יש השתלות. והחניכיים, גם אם פגועות, עוברות טיפול שוטף אצל שיננית. נותרו עקומות, אבל ויתרתי. למדתי לחייך. מחזיקה לך תקווה ומאמינה שתמשיכו יחד. לכל החיים. באמת. https://www.youtube.com/watch?v=A2rr7ibNJqs חיבוק מחזק ומאגד, שלך, סוריקטה