אודי אי פעם שאלת מטופל שלך

שלא עובד, מדוע הוא לא עובד? אי פעם שאלת לרצונו או שמעמדת סמכות אמרת והורית לו שעליו לצאת לעבוד? ממתי עבודה זה סתם משהו שאמורים לעשות רק כדי לשרוד ולהחשב למתפקדים ולא תחום שבו על הפרט לזכות להביא את עצמו לידי ביטוי באופן מספק ויצירתי?? למה לזה לא מתייחסים אלא רק לשאלת התפקוד נטו באופן מנותק?

הי מימה, ראשית אומר לך שהרבה ממה שאת רושמת כאן מאד מדברת אל לבי. בטיפול שלי, ככל הזכור לי, מעולם לא ניתנה לי הוראה שהיא. ללא מעט אנשים קשה לעבוד. הקטע של העבודה הוא שהוא מדבר תלות. הוא מדגיש אותה מאד, בעיניי. אנשים יכולים לדמיין שלו היה להם כאן ועכשיו סכום נכבד של כסף, כל עניין התפקוד היה הולך חלק. זה, כנראה, לא בדיוק נכון. העצמאות באיזה אופן תישאר מוגבלת יחסית. ככה באותה אסוציאציה, אני חושבת על הפנטזיה למרחב מעברי. על חונך צמוד (החלק החסר). לו היה בידך כסף נכבד - האם היית יכולה להסתדר בארץ רחוקה לבד? היית, למשל, יכולה להיות נהגת או טייסת? היית יכולה לקיים מערכת יחסים זוגית? קשרי חברות עמוקים? בהנחה שאלו נחוצים לך. שלך, ואני חושבת עלייך, סוריקטה