סוריקיטה

פותחת אחד חדש כי רק דרך המחשב ראיתי מה שהוספת שם למטה .. זה מעניין מה שאת כותבת בקשר לרעילים. את יכולה להסביר איך נראות קשורה אליהם וכן הגילוי והניסיון לספח אותם רשמית אלי קשה מאוד ...בעיקר ההבנה שהם לא הולכים לשום מקום ולעד הם יישארו אצלי כמו חותם גומי על ילדות מטורפת כמו אות קין כואב מרגישה ממש בתהליך אבל מולם...

הי אביבונת, כשמכירים אותך יותר לעומק, רואים אותך נוכחת ממש, נחשפים גם לחלקים הפחות מופלאים שבך, טעויות, כשלים, מעידות שעלולות להחוות כמזיקות. את כאדם, כשלם. זה מפחיד, משום שקיימת החרדה (בעיניי) שאם הסובבים אותך יגלו חלקים כאלה, תתפסי כל כולך כרעילה או מזיקה כבדת משקל, משהו אולי בלתי הפיך, הכרוך בניתוק קשרים או עונש. אני מניחה שאת מגלה שלא כך, ושאולי החלקים האלה עושים הרבה רוח, אבל הם כאלה קטנים ולא מגיע להם מקום מנופח כל-כך. או כמו שאומרים - לא להאכיל את הטרול. סופ"ש נעים ורגוע וחמים, ושהביחד יחזיק מעמד. נסי לזכור שהוא היה שם גם בעתיד, שאולי ירגיש לך שפחות. זה לא קל בכלל. מעריכה, סוריקטה

מניחה שאני לא שם עדין או שזה שוני בנינו יכולה לומר שהצורך בנראות אצלי שונה - אם אני אתייחס לחלקים כאל רגשות אז מרגש לרגש ...או מגיל לגיל ... לכולי יש צורך בנראות מאוד גבוהה לדעתי מהמקום שפשוט אף אחד לא ראה אותי כולל יועצות , מורים מנהל בית ספר - יותר מזה בקשת העזרה שלי התפרשה עקום וככה מצאתי את עצמי נפגעת גם בתוך בית הספר. כן יש לי כאלה שעושים רק רוח ומפו קטן עפים רחוק ויש בי תוקפנות שעדיף שלא ינסו להכניע אותה בכוח כי אני נעשית איומה , מרושעת עם רוע אמיתי ..כן מן הסתם את התכונה הזו אני מעדיפה שלא יראו . הייתי מעדיפה שתלך אבל הבנתי שהיא כאן לתמיד .מנסה להבין מה הקשר של התכונה הזו לנראות לדעתי התוקפנות הזו באה דווקא ברגעים שלא רואים אותי שאני מרגישה שמוחקים אותי כאילו אני כלום .שאני לא מובנת לא מוכלת ...אם אני משווא את זה לחיות אז לחיה פצועה לא מתקרבים ככה אני ...עצוב ..