סליחה - את מוכנה להיכנס רגע למשרד???

כן את, ואת יודעת שאליך אני מתכוונת. ידעתי מיד שתרצי להתחפר, רוצה שאתייחס לזה? רוצה שאכתוב על זה כאן בפומבי? אולי עדיף שתקבלי את המייל שלי מאודי, ואכתוב לך בפרטי? ואולי עוד יותר עדיף אם למטפלת שלך היה מייל שלא מסגיר מי היא בכלל, שתפתח מייל אנונימי בוואלה או ג'מייל, ותשלח אותו לאודי שיתן לי, הייתי מעדיפה שהיא תקרא את הפוסט שלי לפני שאת קוראת אותו. אבל, אם נוח לך יותר, את יכולה להתעלם - אם כי לדעתי זו נקודה מאד חשובה עבורך, אבל זו רק דעתי. חנוכה שמח

הי סנדי, ההודעות האחרונות שלך קצת הבהילו אותי, יקירתי. למען האמת, אני חושבת, שלפחות מאז שאת כאן, הודעותיי מנסות ככל האפשר, וכך גם פנימית, להיות מלאות תקווה. ואהבה, ורוך וחמלה. יצר החיים חזק, עובדה, אני פה (וגם משתתפות אחרות), הוא ניצח גם בשנים הקשות מאד, בהם הייתי ממש בסכנה מבחוץ, וקיים גם יצר מוות, אצל כל אחד, גם אצלי, אין מה להכחישו. נכנסתי למיטה לנוח (להתחפר מהקור, יש לי בעיה עם החימום בבית כרגע, והיא אמורה להיות מתוקנת בקרוב, הזמנתי איש מקצוע), ומעבר לכך ישנן גם חלופות זמניות). אם כן, פשוט הייתי צריכה לנוח לנוח, עבדתי מאד מאד קשה החודש. בסופי שבוע ובלילות, הגוף והנפש מרשים לעצמם להיות קצת חולים. ובדרך-כלל, כך אומרים לי, שיש לי מחויבות - היא כמעט תמיד מנצחת. התערבות של אנשים שאני בקשר איתם רק בפורום מחוץ לפורום עלולה להכעיס אותי (ואני לא בן אדם כועס עכשיו). וכמו שכתבתי בהודעה אחרת – במצבי מצוקה יש אנשים בחיי: אחים, שכנים קרובים, רופא וכד' שאליהם אפנה. הבטחתי זאת לעצמי ונדמה לי שגם למטפל. וגם הבטחתי לו לא לעשות שימוש לרעה בתרופות. לא מגיע לו שאפגע בו אחרי ההשקעה הכל כך גדולה שלו בי. מקווה שעכשיו מובן יותר, והוקלה הרגשתך ותחושותייך, שלך, סוריקטה

מטעמי כבוד האדם אני מעדיפה שלא לענות לך באופן פרטני, מה שכתבתי היה אחרי שחשבתי על הדבר הרבה אחרי שנתתי לעניין שיקול דעת אמיתי, זו לא הייתה שליפה מהמותן, אילו הייתי יכולה להרחיב לך, היית מבינה וללא ספק מסכימה, ישנם דברים שרואים מכאן לא רואים משם וישנם דברים שלא רואים שיכולים לפעמים להביא לתוצאות הרות גורל, ומכיוון שלכל אחד יש בחירה לכן העדפתי לכתוב כפי שכתבתי....