לסוריקטה היפה...

את נשמעת לי איזה דמות מהמלאכיות שבספרים, כאילו משהו לא מציאותי, לא מבינה איך יצא תוצר כל כך משובח, עם חיים כפי שאת מתארת, יש בך משהו נסיכותי אמיתי. כתבת שאין לך משפחה, זה ממש הפסד של המשפחה שיכולה הייתה להיות לך, ואולי עוד לא מאוחר? יש בך כל כך הרבה לתת ולתת, ובטוחה אני שמי שנמצא בסביבתך עוטף אותו דוק של חן.

הי סנדיי יקירתי, את קוראת לי יפה. איזו מחמאה היא לי. ואני חושבת איך כל אחד, כמעט, יכול להראות יפה ברגע מסוים, ממש חזותית, ומכוער ברגע אחר. מתוך איזה שידור פנימי שלו לחוץ, מתוך שהוא רואה אותו בעיני עצמו ועוד. משפחה, היותי אמא, כן, זה אובדן, טרגדיה או אסון. זוגיות זו אופציה שיכולה להתהוות ולהתממש. בינתיים אני נותנת ממני לילדים במשפחות אחרות. תודה שאת חושבת עליי, גם כשכואב לך באופן בלתי נישא. אני מתרשמת שיש לך כוח רצון יוצא דופן שמשולב גם בתבונה רבה. הלוואי שיוקל וירגיש נוח יותר, שלך, סוריקטה

שוב אני עם העצות שלי.... מה לעשות, לא מצליחה לעצור זאת. אם אחרת את השעון להביא לבד ילדים (היום מאריכים זאת אפילו עד גיל שישים לנשים), את תמיד יכולה להנשא לגבר אלמן ולגדל את ילדיו ותהיה לך משפחה אני מכירה כאלו, שכל כך אהבו את האמא החדשה, קראו לה אמא וסבתא, והייתה לה משפחה מקסימה, תחשבי על זה גם יש בכך כל כך הרבה נתינה, הבנה, רוק, יש מישהו שמשווע לזה, שרוצה את זה, צריכים רק להתאים את הכפפה ליד סליחה על עודף העצות שלי, זה בגנים, כמו שאחרים לא יכולים להתאפק ומתעטשים, אני מגיעה עם העצות שלי