למיכל...

רציתי לומר לך 3 דברים: 1. אל תשמיני, לא כדאי לך, כל כך קשה להוריד כל קילו, וכל כך קל להשמין, עד שירדת, בכל פעם נהיה יותר קשה להוריד את המשקל, תלי על הקיר תמונה כשאת שמנה, תסתכלי עליה כל יום ותחליטי, לשם אני לא חוזרת 2. כתבת באיזה שהוא פוסט ששלושה דברים חשובים לך בחיים הקשר עם בעלך, עם הילדים ועם המטפלת, חשבתי שכדאי שתכניסי את עצמך לפרופורציות. אין לי ספק שתשמחי לתת לילדים שלך מאות אלפי שקלים אם יהיה לך כשהם יצטרכו, האם את מוכנה לתת אותם למטפלת בתור מתנה? אין לי ספק שאת מקווה שכאשר תזדקני הילדים יהיו שם לצדך לעזור לך, נראה לך שהמטפלת תהיה שם בעוד חמישים שנה עבורך? בוודאי את נשארת ערה עם ילדיך לילות שלמים כשהם לא מרגישים טוב, את מתכוונת כך לסעוד את המטפלת, את מוכנה להיות אתה יומם וליל אם תתאשפז רח"ל? אני מתארת לעצמי שיש לך כל מיני ציפיות מבעלך, האם יש לך את אותן ציפיות מהמטפלת, אני חושבת שכדאי שתכניסי את מה שחשוב לך לתוך מסגרות מתאימות, עם אפיונים מתאימים, כי אחרת כל מיני החלטות שיכולות להיות גורליות עבורך, תתקבלנה ממקום של ראיית דברים לא בפרופורציה הנכונה. 3. ציינת שאת לא כועסת, ולא מראה כעס, את בטוחה שאת רואה את עצמך נכוחה, או שאולי יש לך דמות של עצמך שאת חושבת שאת כזאת? מתוך מה שאת כותבת בפורום, את דווקא לא נראית כאחת שפוחדת להעיר לאחרים או אפילו לכעוס, אולי אני טועה, אבל לפעמים בן אדם מצייר לעצמו את הדמות שלו, לא בדיוק כפי שהיא משתקפת, ולא בדיוק על פי מה שקיים אלא על פי מה שהוא חושב שקיים. המון הצלחה

וואו...את כל כך פרקטית כזו, קצת מעורר הערצה;) אז באמת לא כדאי להשמין ויש לי תמונה כזו שלא רוצה להיות שם יותר..2. נכון. המטפלת היא לא משפחה אך מהווה עבורי דמות אמהית כזו...וקשר מאוד מאוד טוב שמקווה דוקא שכן ישמר לאורך שנים. גם כשנפרד היא מוכנה שאעדכן ונשמור על קשר תמיד אמרה את זה! 3. בקשר לכעס בדרך כלל הוא מופנה כלפיי. וכן אני כועסת יותר מבפנים וכמובן שלכתוב ולהעיר הרבה יותר קל לכתוב מאשר פנים מול פנים עם מישהו שאני מכירה....וואו ממש השקעת בי. תודה על המחשבות. חג מואר וטוב. מיכל

להתקשר לומר חג שמח לשלוח מנות בפורים לשלוח עוגת חלבית בשבועות זה לא משפחה זו לא התחייבות של משפחה, זה לא ציפיות משפחתיות, זה נחמד, זה נעים, אבל זו לא משפחה, עם כל הכבוד ולא פעם, אנחנו משקיעים בדברים אחרים ובדרך מאבדים את המשפחה שלנו. בקשר לכעס, יש לי הרגשה שגם כאשר את כועסת על אחרים את לא שמה לב שהוצאת קיטור, זה נראה לך משהו קטן מזכיר לי בדיחה שאמא שלי תמיד מספרת שכנה באה לספר על מריבה שהייתה לה עם שכנה אחרת והיא מספרת, להיא יש כלב ענק גדול מפחיד והוא קפץ עלי, אז הכלב החמוד שלי קפץ עליה, מה קרה לה מזה שהוא קפץ עליה. (הבדיחה היא שזו ספרה את זה לה היה את הכלב הגדול והמפחיד ולא לשניה) לפעמים אנחנו רואים את הכלב שלנו, את הכעס שלנו, כמשהו קטן ולא נחשב ורק כאשר השני אומר משהו זה נשמע לנו נורא גדול ומאיים, ואנו לא שמים לב שגם מה שאנו אומרים יכול מאד לפגוע, חשבי על זה.