סיכום שבוע

להלן סיכום השבוע שלי - כולם מוזמנים להצטרף - בשבוע האחרון (שבעה פלוס ימים לאחור עד עתה) עבדתי באופן מאד אינטנסיבי, כולל שישי בבוקר ומוצ"ש. יזמתי שיחה בנושא השכר ועמדתי על תשלום שעות נוספות כראוי. זה לא הרבה, אמנם, אבל חשובה העמדה הלא ותרנית, זו שאינה לוקחת בקלות לאחור. אפילו אני מוכנה להציג עצמי כמשקיענית. ומניחה שגם רואים זאת, ומאמציי נושאים פרי. מחכה לפגישה שלנו, לספר למטפל. גיליתי שאני יכולה לעבוד די הרבה שעות, שזהו סוג של חוזקה, אך גם שזה די הקצה, שאני זקוקה למנוחה. לאחרונה השינה שלי מסתיימת בשעות מוקדמות, כנראה, מידי. יוצא לי גם לחשוב על גילי, שאינו צעיר כבר (מהמבוגרות בפורום, לדעתי), קצת נחלש בכל מיני מקומות. בנפש, דווקא, כנראה שהתחזק. מתגאה בגמישות שלי, היחסית, גוף ונפש. מחכה גם לחנוכה, להדליק נרות עם ילדים חמודים. אין לי משפחה, אך נחמד לי להצטרף (עם כל הדיכאון שבכך) למשפחות חדשות גדלות ומתפתחות. שלכם, סוריקטה

כן לא פשוט לעבוד הרבה שעות וכל הכבוד שביקשת תוספת ..מקווה שהשבוע יהיה קל יותר...חיבוק ולשבוע שלי מעניין עמוס בטרוף לדעתי קצת הגזמתי במה שהעמסתי אבל זה חלק מהעיניין ללכת ללמוד בגיל שהוא כפול מגילם של הסטודנטים שסביבי.. השבוע קרה משהו מאתגר לא פשוט מטלטל אבל אני צומחת ממנו פתאום שלווה שקט כזה לא מובן של קבלה של הרגשה שאני /אנחנו סוף כל סוף מובנים לגמרי בטיפול כל המורכבות .... תחושה כללית של כולם שאני בידיים טובות ומבינות....ובכלל נראה לי שאני בשלה להסיר קליפות ולהגיע למצב של תודעה משותפת ושיתוף פעולה .. הרגשה טובה של שלם....

הי מתוקה, הלוואי שימשיך. ויישר כוח. תשמעי, אני אפילו מקנאה בך שאת לומדת. ואני מאמינה שאולי גם אני אוכל ללמוד קצת. ממש כל הכבוד. יודעת שמאש לא פשוט, ויודעת כמה החרדות יכולות לאיים. גם יודעת שאת חזקה, שיש בך חלקים כאלה, כמו שאת מתארת כיוצאי דופן וייחודיים ומאמינה בך. שבת שקטה, שלך, סוריקטה

לא יודעת, כאב לי לשמוע אותך. מצטערת אם זה מכאיב או מצער אותך יותר... שמחה שהצלחת לבקש את שמגיע לך בעבודה. ועוד יותר שמחה שאת מצליחה לקום ולהצטרף לאחרים ולחגוג איתם את החג. אני קצת מפחדת מהחג הזה אגב, לא רוצה למצוא את עצמי לבד בו.

חנה יקרה, מאד אוהבת לראות איך את עובדת יפה. מרגש. באמת. שהאור יגבר על החושך, שלך, סוריקטה

בעיקר הייתי ברכבת הרים... מעלה ומטה, בגלל הנסיבות. דווקא אני מאד ברגיעה כללית - כנראה בגלל התרופה, נמצאת באיזון נפשי לגמרי. אבל... הכאבים חזרו לתקוף, חשבתי שאוכל בלי הפרקוסט, זה לא הולך, מנסה לקבל את הקאנביס הרפואי. (לפתע הבנתי מדוע כולם מזהירים אותי מהפרקוסט, זה לא שאני מפתחת תלות, זה פשוט שצריכים להעלותא ת המינון אחרת זה לא מועיל, כאן טמון הכשל!) בלי כוונה פגעתי בבן שלי, וזה כאב לי נורא, ולקח לו ולי זמן להתאושש, אבל הדברים חזרו למסלול. הייתה לי אכזבה השבוע, רציתי לנסוע לניו יורק, אבל בדיעבד, גם זה הסתדר, קבענו לוח זמנים אחר כדי לנוח, (ואני צריכה את זה דחוף אחרי החודשים האחרונים הלוחצים) סך הכל החיים בסדר, זורמים, חיה טוב עם עצמי בדרך כלל, וזה הישג בפני עצמו, כי בדרך כלל יש לי הרבה טענות לעצמי על עצמי. העבודה זורמת, מקווה מאד להתסדר עם הכאבים כדי שאוכל לחזור לפעילות הגופנית שלי, ההליך לקבל את הקאנביס הוא דרך מרפאת כאב, והם עשו לי תור רק לעוד 3 חודשים!!!! אראה אם יש דרך פרטית להגיע לזה מוקדם יותר, אבל זה מטורף!!!