אביב אחותי היקרה!

לא כתבתי לך בזמן האחרון, כי הייתי כאובה מדי מהכאב שלך, הרגשתי כאילו מכניסים מברג לתוך פצע פתוח ופעור בתוכך, ורגשת חדלון שאיני יכולה לעזור לך. אבל חשבתי אולי כמו האמרה חושך לא מגרשים עם מקלות אלא עם אור, אולי נכניס את האור? מה את אוהבת לעשות? אולי תשתלי פרחים עונתיים, הם כל כך יפהפיים, אני פשוט משוגעת עליהם כשהם פורחים והכל צבעוני. אולי תנגני, יש לך חוש לזה? אני עושה עכשיו פעם בשבוע אצלי בבית שלוש מנגנות על גיטרה, סתם בשביל הכיף, להכניס שמחה. מה עם אומנות, ציור, צילום, או יצירה? אולי כושר? אין לך מושג מה זה עושה לגוף ולנפש פעולות הכושר הללו. חושבת שאם יהיה לך סיפוק והנאה, זה יהיה כמו רטיה על הכאב שלך. הראש לך שיהיה במקום שיעשה לך נעים וטוב.

סנדי יקרה .אכן יש בי עצב אני לא כל כך נוגעת בו אבל כן פתח.י דברים חא פשוטים לעיכול .וההתמודדות מול הפרעת האכילה שלי וחיבור לגוף ממש לא קלים . אבל זה לאנעושה אותי לא שמחה ומצטערת שככה זה יוצא כאן .אני בעשייה מדהימה לומדת עובדת עושה מתקדמת .בגדול אני אדם אופטימי ככה שלא הפסקתי לרגע לשיר ולחייך וכן זה המהות הגם וגם הם שנהם כאן ואולי זה בסדר. זה יקח זמן ואני יסכים לגעת לכאוב ולעבד את הדברים ואז עוד פינת אור תהייה שם עבורי. תודה יקרה שכתבת וראית אותי זה הרבה .ומה שלומך את ??מזמן גם לא כתבת עלייך