על געגוע

קוראת פה הרבה. עוקבת. אבל מזמן כבר הפסקתי לכתוב כאן.. מי שזוכר אותי מפה אולי זוכר מעט מהסיפור שלי בטיפול. בכל אופן, מאחר שעניין הגעגוע עולה פה הרבה, חשבתי לשתף במשפט יפה שקראתי ובעיני מתמצת את העניין בדיוק: "הגעגוע הוא אולי הנוכחות העזה ביותר בעולם". (מאת: רבקה מרים).

גם אני הרגשתי היום געגוע למישהו שהכרתי אבל יודעת שזה לא הדדי. קצת עצוב. אני באמת אוהבת את הבחור ולכן עוזבת אותו לנפשו. אני יודעת שאם הוא היה רוצה ומעוניין הוא היה יודע ליצור איתי קשר. לא בא לי להעיק ולהדחף ולכפות את עצמי בכח ולגרום לו סתם מתוך נימוס להעתר להתייחס אליי... מתגעגעת אליו בשקט. בזכרונות. מודה לו על רגש שאהבה שהוא נתן לי הזדמנות להרגיש כלפיו ביני לביני. לא ציפיתי לזה... געגוע... חוויה די בודדה בעיני. אהבתי את המשפט שהבאת.

טוב שבאת לבקר...