מחברת-פסיכולוגית (תודה סוקריטה)

באמת תודה ! לא ממש מכירות.. כתבתי פעמיים שלוש בפורום. נקודתי. בעיקר שאלות. יותר באה לקרוא פה.. מרגיש שיצרתן פה ממש בית :) האמת?.. אין לי מושג איזה סוג טיפול זה.. אני קצת חדשה בעולם הזה. לא רגילה לבקש עזרה. אני מגיעה עם המחברות אליה בתיק. היא יודעת שהן שם. אבל היא לא רוצה לבקש שאוציא אותן. היא רוצה שזה יבוא ממני ואני לא מצליחה. לא יודעת איך לעשות את פיזית אפילו- היא תקרא / היא תקריא /אני אקריא? היא הציעה שאני אחזיק את המחברת בידיים שלי ואבחר מה להקריא. לא רוצה לבחור.. גם לא ממש יכולה להקריא. יש לי קצת קשיים של קשב וריכוז וקשה לי לקרוא.. ה"דברים" הם דווקא לא תוצאה של השלכה עליה. יותר תסכולים על הודעה שלא הגיעה ממנה, על ימים בהם הרגשתי שלא קורה כלום בשיחות האלה, על ימים קשים שלי שבהם עשיתי או חשבתי על דברים שהיא לא יודעת או שאני מתביישת בהם, על האופן והניסוח שבו הדברים נכתבו לפעמים שהם שונים לחלוטין ממי שאני באמת. בחוץ. מפחדת שאמנע מלהוציא את המחברת לגמרי והיא לעולם לא תדע ושוב סליחה על המגילה :)

אממ... אני יודעת שבטיפול שהייתי פעם נהגתי בין הפגישות לכתוב לה המון אבל לא לשלוח. יותר לכתוב את מחשבותיי בשיחות דימיוניות איתה. דברים שהייתי רוצה להגיד... הרבה פעמים בפגישות עצמן דווקא נושאי השיחה היו אחרים בפועל. ותמיד ליוותה אותי מן תחושת החמצה שלא הסתפקתי לדבר על כל מה שתכננתי... זה כנראה חלק מהחוויה הזאת של להפגיש אותנו עם חסר.. שאי אפשר להקיף הכל ולהספיק הכל... הייתי מציעה לך באמת לחשוב מה יותר משמעותי לך להביא. ובין אם עם מחברת או ללא מחברת- כל מה שיקרה הוא בבחינת חומר משמעותי שיכול ללמד משהו אותך עלייך. לפעמים באופנים מפתיעים ולא צפויים. בהצלחה לך.

הי Stranger, אם כך אשמח להכיר, ורק לכשתוכלי, כמו בטיפול. ואם תרצי גם לשתף מדוע בחרת בכינוי, יהיה נחמד. לאט לאט, בקצב שירגיש לך, בלי לחץ. יום אחד זה יקרה. כמובן, לא סתם מתוך פסיביות. אבל הייתי רוצה להאמין. יש איזה מקום בך שרוצה להשאיר את המטפלת במתח, אולי? להיות קצת מסתורית? מדבר אלייך? סוריקטה