אביב

לשאלתך: בקבר- קברתי את עצמי. כמה שנפגעתי והושפלתי. אני לא רוצה שום דבר רק להפסיק לנשום. מקווה שאצלך טוב לא עקבתי כל כך בימים האחרונים.

לא יודעת מה קרה אבל אני בטוחה שסוף העולם עוד לא הגיע ... ורק את יכולה להוציא את עצמך מהקבר שכרית לעצמך . אני כאן מושיטה לך יד וחבל בואי נמשוך אותך מהקבר אבל זה תלוי רק בך ..בכל מקרה אני איתך

גולם יקרה, שומעת אותך - והרשי נא לי להצטרף. את יודעת, כאשר את כל כך תוקפנית כלפי עצמך, וכלפי זולתך, בסופו של דבר – זה גם מרחיק ודוחה. אני מניחה שיש בך צד כזה ("נכון, אני מה זה רוצה ככה, אני כולי דוחה"), ואני מניחה עוד שבצמידות אליו קיים צד שמחפש ומנסה להזמין הכי הכי הרבה קירבה. וחרד כל-כך. בפועל, כמה חבל למרבית הצער, הצד הראשון לכאורה מנצח. והרשי לי עוד לומר שגם יצר המוות מנסה להשליט את קולו, להראות לו מה זה ליצר החיים. באופן עוצמתי ממש. אבל יצר החיים עודנו שם, מודע או לאו, הוא שם. ולכן, כנראה, מסובך וכואב כל-כך. כי קיים המאבק הזה. התנגדות היא לעתים נוקשה כל-כך, קשה לריכוך או להמסה. החרקים תלויים לקיומם בחום הסביבה, במזג האוויר בחוץ, בשונה מבני אדם, שאצלם עפי"ר מתקיים תהליך של ויסות טמפרטורה. מחשבות של בוקר, שלך, סוריקטה

תודה, אבל לבנתיים אנוח לי פה בקבר, ככה אף אחד לא יוכל להפריע לי .