למימה - תתפלאי לשמוע...

אבל כשאני קוראת אותך אני מוצאת קווי דמיון בין האופי שלך לשלי. אני רואה שאת נחרצת, מביע את דעתך, יש לך כושר ביטוי אבל יש הבדל גדול ביננו, בעוד שאני תמיד נלחמת כדי להתקדם בחיים, את נלחמת כדי להשאר תקועה! את פשוט מכניסה את כל המשאבים והיכולות שלך כדי לתקוע יתדות בתקיעות שלך, את לא מרשה לעצמך להרפות. אני לעומת זאת, תמיד נלחמת כדי להתקדם, כדי להטיב את חיי. יש לי משברים, ואז אני פועלת כדי לצאת מהם, לצאת ולהצליח. את לא מרשה לעצמך בשום אופן להצליח. אני רואה אותך בעוד 15 שנים, אשה בת שישים, שעדיין מקללת את המטפלת שהייתה לה בגיל 24, את לא מרשה לעצמך לזוז משם. בגלל שאני לא רופאה ולא פסיכולוגית, אני יכולה להרשות לעצמי לתת לך דיאגנוזות מבלי שיאשימו אותי ברשלנות, לכן אני אומרת, מהמקום הכי כנה והכי איכפתי שבי, מימה - את לא תצליחי לצאת מזה לבד בלי כדורים. תאמיני לי כדור סרוקסט של 20 מ"ג, יהיה הישועה שלך, תתחילי כמה ימים חצי כדור, אחר כך כדור שלם ובהמשך שני כדורים (את צריכה לפנות לרופא שיתן לך את זה, אילו תרופות שמקבלים רק עם מרשם רופא ואסור בשום אופן לקחת אותם ללא מרשם, ומה שאני אומרת לך לא מבוסס על ידע רפואי לכן את חייבת לראות רופא), כאשר תקחי את הכדור, כעבור חודש ימים לא תאמיני איך שאת בן אדם אחר. את הכדור את צריכה לקחת ביחד עם טיפול פסיכולוגי, הם הולכים שלובים האחד עם השני. את לפתע תרגישי שאת רואה את השמש, שיש אור, את תרגישי קלילה, את תרגישי שאת יכולה לכבוש את העולם. ואז, מהמצב הזה, את תתחילי לדאות כלפי מעלה, את תצליחי בלימודים, את תרגישי סיפוק, את תקבעי לעצמך ייעדים ואת תשיגי אותם, את תגלי עולם, כבר לא יהיה לך נחיתות כלפי אחרים, כי את תמצי את כל היכולות שלך, העניין עם המטפלת יראה לך איזוטרי. ואת יודעת מה בואי נניח שהמטפלת שלך היא איומה שאין כמותה, נעמיד אותה לדין פלילי והיא תשב 10 שנים בכלא, בנוסף תתבעי אותו אזרחית והיא תשלם לך מאה אלף ¤, בסדר, סגרנו אתה חשבון, ומה עכשיו? מה הלאה? אחרי שהיא כבר יושבת בבית הסוהר, את מוכנה להמשיך את החיים שלך? תרחמי על עצמך, קחי אחריות על החיים שלך, תפסיקי לשחק עם פיפי וקקה כל הזמן, כי זה מה שאת עושה, אכלו לי, שתו לי, לקחו לי, הרסו לי, חרבנו לי, אנחנו יודעים כל העולם כולו נבלות, ואת הקורבן של כולם, או קיי, מודים באשמה, ועכשיו את צריכה להמשיך הלאה, תאמיני לי, הרכבת ממשיכה לדהור ולנסוע, כולם מתקדמים, את לא מזיקה לאף אחד אלא רק לעצמך בתקיעות הזו שלך. רק את סובלת מזה, זה מין מזוכיזם. תאמיני לי מימה - שיש לי שק שלם של טענות על הרבה מאד אנשים, ולכן מה? אני אתן לזה לתקוע אותי? מה זה ייתן לי? צריכים לשים את הדגש על כאן ועכשיו ועל העתיד, ולהפסיק להתבוסס בבוץ. בואי נאמר שבגיל 24 היית עוברת תאונת דרכים, והיא הייתה משתקת אותך לכמה שנים, נגיד שהמפגש עם המטפלת הייתה תאונה, בסדר, אנשים משתקמים מתאונות, מי שיש לו אתגרים, מי שמוכן לרוץ קדימה מתקדם. במקום לקנא, במקום להרגיש נחיתית תעשי מעשה, את יודעת אחרי השואה האיומה, כל כך הרבה אנשים בנו בתים, הקימו דורות, ולא נתנו למאורעות הנוראים להרוס להם את העתיד. לכל אחד יש שואה קטנה משל עצמו, החכמה היא להשתקם וללכת קדימה, ולא להיות כל הזמן תקועה. ואני, אישית לא מאמינה שאת יכולה לצאת מזה בלי כדורים, זה כבר יותר מדי שנים, אגב הכדורים הם רק לתקופה מסוימת כמה חודשים, ואחר כך את ממשיכה בכוחות עצמך, אך כדי להוציא את הסוסים מהבוץ וכדי שתוכלי להתחיל את המסע את חייבת קצת כדורים כדי לעזור לך. קחי אותי, לפני חודשיים הייתי בהתקפי חרדה נוראיים חשבתי שהם יגמרו אותי, הפסיכולוג סרב לתת לי תרופה, אז עקפתי אותו, עשיתי מחקרים גיליתי מה התרופה הנכונה, קבלתי מרשם מהרופאת משפחה, ו... תוך כמה ימים פסקו על התקפי החרדה הנוראיים!!! זה החיים שלי, ולא של הפסיכולוג, ואני לא הייתי מוכנה להשאר עם התקפי חרדה קשים שכאלו, ועם כל הכבוד לדיאגנוזה שלו, אני ידעתי מה אני מרגישה וידעתי שאלו התקפי חרדה!

העליתי את נושא הכדורים מול הפסיכיאטרית ותהיה לי איתה פגישה שבוע הבא.. האפשרות תבחן.. אני אנסה להציג לה איך אני כותבת כאן כי זה משהו שלא מקבל ביטוי בשיחות עצמן או בחיים ממש. כמו מובלעות של דברים שקורים לי. בלי אינטגרציה ממש..

חייבת לזוז מהמסך אבל אעשה זאת מאוחר יותר. זה ממש מרשים אותי כמה שאת משקיעה מעצמך בהודעות לבנות. אפילו שאמרת דברים שחשבת שיכעיסו אותי יותר מהדברים עצמם בלטה לי ההשקעת זמן ותשומת לב. זה ככ שונה מאותו משפט לקוני שמטפל יכול להציע בתקופה לסערה 'אני מבין. נדבר בבפגישה'.. יש אנשים שכנראה יותר מזיז להם מאחרים ויותר בוער בהם להתייחס. זה יפה בעיני. על תשכחי בתוך כל זה לשמור על עצמך גם! חשוב .כאמור אקרא בעיון יותר מאוחר.

כל כך הולם אותך להיות ככה, יש בך כל כך הרבה רכות בפנים. תני לכל הביפנוכה היפה שלך לצאת החוצה, תחשבי רק על עצמך, מה את יכולה להוציא מעצמך מהכוח אל הפועל, תשכחי מכל העולם, מאמא שלך, מהמטפלת, מכ-ו-ל-ם, רק את נמצאת, תכנסי עם עצמך לעומק ותדלי משם את כל היהלומים, יש לך מלא, תוציאי אותם לאור השמש

תודה סנדי על העידוד הזה. הלוואי ואת צודקת.. עד היום קשה לי לומר לאנשים שיש לי ביטוח לאומי וכ. הבושה תוקעת. למשל בלימודים שאני לומדת עכשיו זה ממומן לי מטעם השיקום המקצועי של בטל והכרתי שם מישהי ממש חמודה ויש בינינו המון שיחות אבל לא סיפרתי לה על זה כי אני פשוט מתביישת שזה המצב ולא שאני מרוויחה בכוחות עצמי ויודעת מה לעשות עם עצמי בחיים ... אני לא מוצלחת וזה מפריע לי. הלואי וזה בר שינוי כמו שאת אומרת .. כתבתי לך כבר למעלה שאני מתכוונת לבחון עם הפסיכיאטרית את נושא התרופות... נקווה לטוב. אני רוצה להפסיק להתבייש ולהרגיש נחותה. באמת. והקטע עם הפסיכולוגית זה משהו פסיכולוגי שקורה לי כי הטיפול נקטע בשלב טראומטי ללא עיבוד ותיקון טובים מספיק. זאת יותר הרגשה שנסחפת אליה. אין לי באמת יכולת לצעדים משפטיים. בררתי פעם וזה לא משהו שאפשר לבסס עליו תביעת רשלנות. אבל רגשות הכעס וכ פשוט עולים כל פעם.. מעייף. אני צריכה להנות יותר מהחיים. מהחושים. מאנשים. מיצירה.. פשוט להתעסק בעבר הבעיה שבגלל ההיסטוריה שלי אני מרגישה בושה ונחותה.. זה מביש לי. לא נעים. לא נעים אפילו לציין בשיחה. אבל בא לי לעשות את זה. להתעלות על המחסום ולא לפחד שבגלל העבר שלי מישהו ישפוט אותי! להיות גאה בי. להיות גאה! כי ככה. כי מגיע לי גם. עברתי המון קשיים בלתי נראים לאחרים. הכל קשיים. מגיע לי להיות גאה בי על מה ששרדתי ולהנות מהחיים האלה. לא רוצה שישפטו אותי על העבר. שתהיה תקווה לשנות ולהשתנות.

דגים מתים בים שוקעים דגים חיים שוחים ומתקדמים את כל הזמן שוחה את יש בך כוח את תצאי מזה, תביאי ללפסיכיאטרית את כל מה שאת כתבת ומה שאני כתבת לך כאן בפוט על התרופה, זה יעשה לך פלאים ביחד עם טיפול פסיבולוגי מתקן, ביחד את תעלי על דרך המלך ולא תאמיני שהדברים האיזוטריים הללו בכלל הפריעו לך, את מוצלחת מאד אין לך מה להיות נחיתית יש לך יכולת וורבלית מצוינת יש בך הרבה כישורים שנראים מהכתביה שלך את רק צריכה להבשיל אותם ממש ממש אין לך מה להרגיש נחיתית, כי את לא! ותאמיני לדוגרית כמוני שאומרת לך את זה, את כבר יודעת שאני לא אומרת סתם!