לשירה, מקווה שידבר אלייך
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אסור להראות חולשה וצריך להיות שזוף אבל לפעמים אני חש כמו צעיפים חיוורים של נשים יהודיות שהתעלפו בחתונות וביום הכיפורים. אסור להראות חולשה וצריך לעשות רשימה של כל החפצים שאפשר להעמיס על עגלת ילדים בלי ילדים. המצב הוא עכשיו כזה שאם אני מוציא את הפקק מן האמבט אחר הרחצה הנעימה והמפנקת אני חושש שכל ירושלים ועמה כל העולם יזרמו לתוך החושך הגדול ביום אני מציב מלכודות לזכרונותיי ובלילה אני עובד במפעלי בלעם להפוך קללה לברכה וברכה לקללה. ואסור להראות חולשה. לפעמים אני מתמוטט בתוכי בלי שרואים עלי. אני כמו אמבולנס מהלך על שתי רגליים ומטלטל בתוכי את הממטט אל לא-עזרה משמיע קול צופר מיילל ואנשים חושבים שזה דיבור רגיל. יהודה עמיחי. כואב להשמיע קול צופר מיילל ושאנשים יחשבו שזה דיבור רגיל, אולי עוזר במקצת המילים שמנסות לשקף את התחושה הזאת שלך, גלי
וואו גלי, איזה טקסט מדוייק, מראה לעליבות. יש משהו שנותן לפחות תוקף בקריאה בטקסט... לא המצאתי כלום ואני לא לבד. תודה שחשבת עלי שלך שירה
איפה כתבתי שהמצאת ושאת לבד? הכוונה היתה רק לכאב והתחושה שעולה מהשיר.. שלך, גלי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
