כיף פה .ואולי היגיע הזמן.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לכולם . אניעושה על עצמי אנליזה עכשיו בזה שאני שואלת את עצמי שוב ושוב מה מושך אותי להיות פה כל הזמן ומזמן לא אהבתי משהו ......ואולי היגיע הזמן..... אני יודעת שאני לא מיתחזקת ממצוקתם של אחרים ולא מביאה את נישמתי לידי בחינה מולם . לעולם אין אצלי צרת רבים חצי נחמה . .אני בתקופת היסתגרות או אירצון ליצור כל מגע עם אנשים מזה כעשר שנים .ואולי היגיע הזמן....... דעתי לא הובעה מחשבותי היפות הלכו לאיבוד וסיפורי לא סופר בפרהסיה .ואולי היגיע הזמן ..... לא הירשתי לעצמי להתחבר לפנימיות שלי הרבה זמן היתי,כל הזמן בשביל אחרים ואולי היגיע הזמן ..... החיבור הזה להוויה שלי ושל המקום פה ,האנשים המקסימים שנימצאים אחד בשביל השני ,מלווים ומפרגנים בשעת משבר או שמחה,זה משהו עילאי כל כך ,ואם כל הקושי שלי להיתבטא בחופשיות כי זה עדיין לא קל ,ואולי היגיע הזמן ...... אני כותבת ומחזיקה את הבטן ,הראש ,הזיעה ניגרת כל הגוף מששתתף.האם זה פרץ רגשות כזה ניפרץ הסכר של ההסתגרות . הנה אני,רוצה לעטוף את כולם באור ,ובאנרגיה הגדולה שיש ל, גם לחבוש,ואחות את כל הפצעים והמצוקות.לא בפלסטר ותחבושות,אלא,בפרחיםונשיקות והכל יסתדר,.כמו שהיתי רוצה שיתנהגו אלי .ואולי היגיע הזמן ... המשיכו לגרום לי להיתמגנט לפה ,תודות ..אביב, אליאן,אנג'ל רוז,שרון,איש הגשם ,משהי,המקסי...מים.וסליחה אם שכחתישמות . רותם..בלי כל כך לחתום את שמי האמיתי
שלמה .....טעות
רותם יקרה, התרגשתי ממה שכתבת והתרגשתי עוד יותר כשראיתי את שמי ברשימה. אני חושבת שאת צודקת, ושכל מילה נוספת מיותרת. יש משהו ממגנט בפורום הזה, ולדעתי זה אוסף האנשים היפהפה שהתקבץ פה, לחלוק, לשתף, לשים פלסטר ולחבק. בהשראת ההודעה שלך כתבתי את הדבר הבא שמייצג בעיני את הפורום, איך אני בניתי לי את המקום הזה בדמיוני ובהרגשתי. מקווה שתאהבי. "אתה עומד ומסתכל מהצד כבר די הרבה זמן מין מקום מוזר שכזה כמו אי בודד בעולם הזה איך הגיעו אנשים לאי הבודד עוד לא ברור עוד לא ידוע מי בטעות, בגורל או במקרה אך נוצר עולם קטן ויפה צעד אחר צעד נבנו הדברים בתחילה כל אחד עץ לעצמו שתל פינה קטנה פורחת לבדו יצר בכוחות עצמו השקיע ועמל אך לאט לאט העצים צמחו וגדלו והענפים הרבים הלכו והתפשטו המקום הפרטי כבר לא יכול להכיל הפינה הצרה כבר קטנה מלהבין ואז בהדרגה ענף בענף החל לגעת בשלב הראשון רק בשכנים הקרובים אבל ככל שהעלים פרצו מלבלבים גם ברחוקים יותר נגעו בשלבים עץ בעץ התערבבו להם כולם כל אחד עם ענפיו ושורשיו המרובים כל אחד בצבעיו הייחודיים ובצורתו מרובת הפנים השתלבו הענפים זה בזה בצורה מיוחדת שמתוכה הפרדתם כבר לא כל כך מתאפשרת כמו דבוקים זה לזה בחומר מיוחד המחזיקם יחדיו כמו שלובים זה בזה בקשר דם שלא יפרם לעד מפליא ותמוה הוא הדבר בעיני כולם אך המקום באי הבודד לא נגמר אף פעם תמיד יש מקום לעצים חדשים הרוצים לפרוח אף הם תמיד יש פינה קטנה וחמימה השמורה גם להם אם מישהו העז וזרע קטן שתל באי הבודד בין הקיימים יצמח ילבלב יגדל לעץ וישתרג כאילו מאז ומעולם נמצא באי הבודד יחוש לא יוכל כבר לקום וללכת ירגיש עזוב במים, באור השמש ובעצמם כולם חולקים משתפים מלווים תומכים והכי חשוב אוהבים מי בפלסטר, בתחבושת או במילה טובה מי באהדה, בחיבוק ואולי בנשיקה מין מקום מוזר שכזה כמו אי בודד בעולם הזה" אביב.
את לא חושבת שהגיע הזמן לשלוח את הדברים שאת כותבת לאיזו הוצאה לאור ? ברצינות ! אין ספק שאת כשרונית והכתיבה זורמת אצלך, אז ל מה לא לעשות משהו נוסף עם כל זה. ואת יודעת מה? אל תעני לי על זה... תחשבי תתייעצי,תבררי ואחר כך נדבר על זה... יש בבית אריאלה סדנאות לכתיבה יוצרת ושירה תתקשרי ותבררי... אני חושבת שזו יכולה להיות נקודת זינוק מצויינת בשבילך... אז תבטיחי לא לענות כעת רק לאחר מחשבה ובירור. ביי
חורזת ונוגעת בכל הנשמות...... מה שלומך? יצאת אל השמש היום? היא נהדרת, מחממת, מלטפת... האם זהו שמך האמיתי? אביב? או שבחרת בו באופן מקרי? אם כן, זה בוודאי לא היה בכדי.מן הסתם, מטאפורה מוצלחת לתהליכים שעוברים עלייך לאחרונה. השיר, מרגש כרגיל.מיטב המילים במיטב סדרן, המתארות ברהיטות את תמצית הוויתנו, בפורום הזה. מי יותר ומי פחות, אף אחד לא מקופח. פוסעים בתוך הסודות האפלים של העלים הזרים שמסביבנו, נותנים תקווה, נותנים פתח לשינוי. כולנו. איזה כייף שיש לנו עץ כזה, פורח, שורשיו עמוקים, עץ החיים.........
לאביב היקרה . חזרתי ,היגיעו אורחים במפתיע . וואו......השיר ..גדול .....לא ציפיתי ......כיף לי.... בשבילי. ...שיר זה יצירת אומנות . מיתרגשת ומוחמאת , אביב כישרונך מדהים ויכולת ההשראה מעבר לתפיסה . אעתיק את השיר ,ואתלהו בפינת קיר שהיא רק שלי . תודה ובאהבה רותם.
רותם, שלמה, באשר הינך................ הגיע הזמן, עכשיו , לא אתמול לא מחר............הגיע הזמן שלך. לחזור ולהתחבר לתת לעצמך להשען, ולבטח גם ליפול. ולא לפחד כלל............... עץ החיים, העץ שאביב בדרכה הנפלאה ידעה לתארו, העץ שמצאת בו את מקומך, ואנו העלים, הענפים שמרכיבים אותו מברכים על הצטרפותך ולבטח השארותך.......... מהיום את אחד השורשים, יש מקום לכולם, והעיקר לא לפחד כלל......... ברוכה הבאה...........
שרון יקירה . תודה על המחמאות והברכות . את כותבת כה יפה .זורם נקודתי ואמין. וניראה לי שגם מרגישה כמו דג במים פה ...בכיף. מרגישה את חיבוקך תודה שלך רותם ...
וסליחה שקראתי לך "באה והולכת" תסלחי לי נכון?
אנג'ל יקירה . אני ....לא זוכרת דבר ...בשבילי את הריאשונה שהיגבת לי , את הראשון זוכרים תמיד לטובה. וכשמך (הבדוי אומנם )כן _א .. .. ת , תודה לך על ההתיחסות. לא יודעת ,חוץ מהתובנה והכישרון שיש לך וגם האומץ .להראות פה . אני רואה אותךבעיני רוחי .כגוזל חמוד . תודה ואוהבת רותם
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
