Restart

ימים קשים בתוך ימים קשים הכל מרצד ונראה לא אמיתי, העולם, האנשים, אני רוצה רק להתחבא, לישון, לא להיות, לא להרגיש, לא לדעת. הלוואי שהיה כפתור לאיתחול של הכל, הייתי לוחצת restart, נכבית ושוב עולה, הפעם אולי עם הגדרות טובות יותר, עם נקודת פתיחה נקייה. לפעמיםמאני שואלת את.עצמי איך זה שאשה אחת באמצע החיים צועקת כל כך חזק ומרגישה שאף אחד לא שומע או לא יכול לעשות משהו כדי לעזור לה להציל את עצמה.

ממש תארת יפה ומוחשי ככ את ההרגשה והרצון הזה לדף חדש נקי ולא מלוכלך ומקומט ועייף מכל תלאות ההיסטוריים שנדמה שעברו עלינו.. יכולה להזדהות.. זה הבעיה עם זכרונות שאי אפשר לכבות, למחוק אותם, להחליף אותם.. והכי מעצבן אותי אישית שנראה שחוויות מטיבות בהווה לא נחרטות ככ חזק כמו שחוויות שליליות מהעבר נצרבו איכשהו... מה שגם גורם לדעתי לכך שכל פגיעה מיד מורגשת ומעסיקה את המערכת ולעומת זאת דברים טובים עוברים את הראדר בלי להשאיר חותם מוחש ככ... הלוואי והיה אפשר מחדש לארגן את קולטני החוויה.. אם תמצאי את הכפתור תגלי לי ..

איפה התגובה שלי לשירה ?

אני חא מצליחה להבין את התשובות שלך... אני מרגישה שהן כל כך קרות ולא משנה מה אומר או כמה חזק אצעק... אני יודעת שתכעס אבל חייבת לשתף אותך בחוויה שלי כאן אודי למה אתה לא אוהב שאני כאן?

אני קוראת אותך מידי פעם כאן.אז אני חלום.מקווה שלא הפרעתי לך כאן...את יודעת,לפעמים נדמה לי שכשאנחנו צועקות שאף אחד אינו שומעה אנחנו מתכוונות לאותם דמויות שלא שמעו ולא ישמעו כנראה...כי יש הרבה שכן שומעים.אפילו כאן,אודי שומעה,הנה אני הקטנה שמעתי גם...כשאנחנו מדברות-שומעים...אבל יש כאלה ששומעים בעיקרון רק את עצמם...ואין הרבה מה לעשות עם זה...כך נדמה לי. שמחתי לשמוע אותך, אל תוותרי על ההגדרות, את נשמעת אחראית,אמיצה ורגישה. עדיף לעשות "דלית" לכמה ווירוסים שנכנסו לעולמך בלי רשות וגורמו הרבה הרס וחורבן... חלום,בתקווה

חלום שכתבת לי והארת לי שלך שירה