זה כמו צועק את עצמו מתוכי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

05/11/2015 | 08:18 | מאת: מימה

זה לא אני. זה במקום ועל חשבון עצמי. כי זה זועק. כי זאת פשוט אמת שרוצה להאמר. וכל פעם שאומרים לי לשתוק היא זועקת את עצמה שוב מתוכי כי ברור שמשהו לא בסדר. שדברים לא אמורים היו להיות ככה. שתהליכים טיפוליים לא אמורים להרגיש כמו 'תאונות דרכים'. ותאונות צריך למנוע! גם בכביש וגם בטיפול!! לאדם שמבקש ללמוד לנהוג מסבירים ומבהירים היטב את כל הסכנות שכרוכות בדבר. והוא מוכן בשביל הזכות לניידות. לתנועה . לסמוך על עצמו שידע להזהר . בטיפול פסיכולוגי אנליטי לא מסבירים שיכולות להיות 'תאונות'. לא מסבירים כלום בעצם. זה כאילו זועק את עצמו מתוכי שככה זה לא צריך להיות! שלומר שהחוזה הוא × שח על y מועדי פגישות. בלי אף מילה על טבעם ומהותם של התהליכים הרגשיים שעשויים לעבור שם זה לא בסדר ולא אמור להיות בסדר מבחינה משפטית. זאת הסתרה. זה העדר שקיפות נוראי ואיום. זה פגיעה בכבוד המטופל. בייחוד אם שאל והביע רצון להבין וקיבל תשובות עמומות ומתחמקות. שום הסבר אמיתי! יכלו להחתים אותו על נייר על תכלית התהליך והסיכויים והסיכונים. הם יודעים לא להבטיח דבר. זה לא מספיק!! בהתחלה היא דווקא אמרה לי 'את יכולה להעזר'. היא אמרה. לא היה לי מושג למה היא מתכוונת. האם באמת נעזרתי? יותר ניזוקתי מהרהטראומה מאשר להעזר . שימו לב כמה זה גבה ממני. זה זועק את עצמו מתוכי. אני לא בבחירה בכלל. כי שמתרחש איזה עוול שלא קיבל התייחסות נאותה אמיתית משהו זועק את עצמו. ככה זה. יש דברים שמלכתחילה אמורות היו להיות ולהעשות אחרת. טיפול עם הסכמה מדעת ולא ככה. לבזות מטופלים. לתת להם לגלות על הבשר תוך כדי תהליך את החריכות והצריבות . מה אני לא בו אדם??? במקום להגיד לי 'עבדתי קשה' לא היב מגיע לי שהיא תאמר 'כנראה עברת טראומות מוקדמות בהתפתחות שהשפיעו על היכולת שלך ליצור קשרים ולהיות באינטימיות וטיפול פסיכולוגי אנליטי מהסוג שאני מיישם ינסה לטפל בזה אבל יש תופעות לוואי ואין התחייבות להצלחה'. זה הרבה יותר חוזה ראוי ואמיתי!! ולא 'החוזה שלנו מפגש 50 דקות ב x שח'. העדר הדיבור הגלוי על כל מה שרגשי שם ואינטנסיבי וטראומטי כייתכנות זאת פשוט הסתרת מידע ברמת מרמה ופגיעה!!! כי למטפלים ברור כמו שהשמש זורחת השמיים בטיפולים הללו כרוכים בנגיעה בחוויות שכאלה. חווית להסביר את העניין כולל התכלית והפשר! אם היו מסבירים לי הייתי נשארת ועושה מאמצים לשרוד את זה ולהכיל את התהליך. אני סתם נבהלתי והזדעזעתי איך זה שבסהכ רציתי דברים טובים. הבנה תמיכה אמפתיה ומצאתי את עצמי חווה דברים קשים ככ מהתסכולים וקיטועי הפגישות ולא הסבירו לי כלום!!! התבוננו בי כמו עכבר מעבדה ופתרו אותי כמו תשבץ הגיון. לפעמים היא הייתה אומרת מולי לעצמה בקול רם את שם הרגש או החוויה שהיא מזהה. במקום לדבר אליי ואיתי!!! ולהסביר לי מה לכל הרוחות הולך. לדעת לשקף שיקופים ואז להודיע 'טוב זמננו תם' ולגבות תשלום זה לא הדרך לעבוד נכון עם שחזורים רגשיים שקורים. וכל העניין הזה של 'הניסיון שלנו מלמד שחשוב להגיע מסודר לפגישות'... מה? על מה היא מדברת??? למה היא לא מסבירה למה זה חשוב??? למה היא לא מסבירה מה שהיא מבינה ויודעת על מהות התהליך?? איך היא מסכמת דבר כזה אם רק היא מבינה על מה היא מדברת??? ועוד אומרת 'הניסיון שלנו'.. פתאום זה שלנו?? כל הטיפול היא דחפה לי את הנפרדות המנכרת שלה בצורה הפערים 'אני עבדתי קשה. אני הבאתי ילדים לסיפוק. אני לא ספרתי קלוריות מימי. המיתו בך חלקים?' לא היה שם שום 'אנחנו'!!! למרות שנפשי כמההה לאנחנו . שיהי שם זולתעצמי מזורגג. לא היה. ושזה הגיע לשלב הכשלון והשלמה שלה איתו כנראה היא פתאום הופכת את זה ל'ניסיון שלנו'.... מה שהניסיון שלי מלמד זה שיש אנשים שעושים פאשלות על חשבון נפשם של אחרים והם חסינים מלתת דין וחשבון כלשהו. זה מה שהניסיון שלי מלמד... אה כן ושהיו לי טראומות נטישה מוקדמות שלא ידעתי. מה הטעם לשחזר את זה אם הטיפול לא מציע גם תיקון??? לא מרפה את הפצע רק חושף ומשאיר אותך מדמם לבד אחרי שהמטפל בעל כוחות האגו ביזה אותך במילא שהוא 'עבד קשה'. הרי מה שנחשף שם למעשה חשף את הסיבות לחולשות אגו מהם סבלתי בחיי!! החוסר אונים הראשוני המודחק הזה. זה רק מבליט עוד יותר ומדגיש עוד יותר עד כמה ה'עבדתי קשה' הזה הייתי אמירה הכי לא מותאמת אם המטפל אמור כביכול להיות לי ל'זולת עצמי'. היא הייתה פאקינג בהכשרה קוהוטיאנית. כנראה שיש דברים שפשוט אי אפשר ללמוד באוניברטיסה או השתלמויות. זה צריך לבוא מהנשמה שהאנושית שלך בדיוק כמו שהכעס שלי על עוול , על טיפול שהיה יותר דומה ל'תאונת דרכים' זה מזדעק מן הנשמה העמוקה שלי. יהיה מי שיחליט לומר 'זה ביטוי לבאג מוחי כפייתי. קחי תרופה וחאלס'. אולי. אולי. כן בוא נדומם את קריאות העוול על כל מה שמרגיש עקום ולא בסדר ופשוט ניישר קו עם העקימות של העולם. בוא נשתוק ונחלוף ונמשיך הלאה. היה לי הרבה יותר קל אם הייתי מסוגלת למשיכה מיניות תשוקה ואהבה וזוכה לה עכשיו. מכיוון שזה לא המצב אני מרגישה שזכותי לזעוק ולכעוס על הפגיעה שפגעו במקום לעזור ולתקן את נפשי שתחווה תשוקת הקשרות בגוף ובנפש . אם הפסיכואנליזה לא מתקנת אין להם זכות בכלל לפעול. אנחנו לא עכברי מעבדה של אף אחד!!! זה זעק מתוכי. מה לעשות. הלכתי. ולחשוב שהכל אחרי ניסיון לדייט שלא צלח כי לא הרגשתי כלום. מתי יגיע מישהו שיגרום לי להרגיש שזה זה. שזה נועד להיות. שזה זה. משיכה תשוקה אהבה חיבור.. לא סתם סתמיות. לא משהו מאולץ. עד שלא יחבקו לי את הכאב חזק חזק ויכילו כמו שצריך כנראה זה לא יקרה לעולם. כמה אנשים אתם מכירים שמחבקים את הכאב שבזולת?? ומוכנים לרפא לו פצע עם שיקוי הקסמים הזה שנקרא 'אהבה'? רק באגדות יש דברים כאלה כנראה... אפשר גם לא לפרסם סתם פרקתי. סתם ארוך מייגע .. יוצא ממני בלי לשאול אולי.. כאילו איזו אמת רגשית תובעת להשמע לפני שמכבים אותה ומכבים לה את הקול... שיהרגו כבר את הקול הזה. סתם מעייף אותי. עדיף לשכוח מהעבר. שום בדיוק הבעיה. אי אפשר לשכוח שעברתי שם מה שעברתי. מצוקת החוסר אונים הזאת. היא לא עשתה לי התמרה. לא הסבירה מה עובר עליי לא שיככה למעני את החוויה הקשה.. הופקרתי כי לא באתי לפגישות כמו שהיה נוח לה. הלוז שלה היה יותר חשוב מהנשמה שלי. זאת הייתה חוויה נוראית. מבחינתם זה הכל האמא. הפסיכולוגית שה תמים. בסהכ השתחזרו דברים שלא קשורים אליה בכלל. זה רק השלכות כל הדברים האלה. הכל השלכות.. ככה הם עובדים עם הרגש. כאילו הוא לא ממשי. איום ונורא אני אומרת לכם. הם רוצחי נפש לא מטפלי נפש. הם לא מבינים כלום באיך צריך לעבוד עם רגשות וכמה חשוב להסביר דברים בחיבור ורכות ולא להותיר את המטופל לבד עמום והמום בתוך הדברים האלה. זה קרה פעם מזמן עברו כמה שנים .. אבל הזכרון זוכר. הזכרון הרגשי זוכר. ככה, בלי התמרה. בלי ההתמרה לחיבור, לאהבה, לתשוקה. להושעה. לסוף טוב. זה לא היה. הפקירו אותי. אודי היית מוכן לחיות בלי זוגיות וילדים? תחשוב הייתי מסרסת ממך ואז לוקחת כסף לשחזר לך רגשית את התהליך המסרס ואז אומרת לך 'עדיף להיות מודע מלא מודע'... אתם בני אדם אודי? הייתה צריך לראות באיזה אפס רגישות היא התייחסה אלי.. הם לא מזדהים הרי עם מטופלים.. לא צריך להזדהות. זה בסדר.אבל חובה להסביר דברים!! מה שידוע למטפל מבחינת פגיעה במנגנון יצירת הקשרים וביטוי הדחפים - חובה להסביר!!!!!!! לא לחשוף להם על הבשר ככה. זאת לא צורה וזה לא אמור להיות קביל משפטית כלל וכלל. חוזה זה הרבה יותר מרק מה שעל פניו! צריך לכלול התייחסויות גם לטבע התופעות שבתוכנו כי בזה מתעסקים שם! בדיוק בזה!

05/11/2015 | 21:34 | מאת: סוריקטה

הי מימה, כמו בכל דבר במציאות - יש סיכוי ויש סיכון. אם מישהו מגיע לטיפול מתוך תפיסה שיש רק סיכוי - אם מאמינים - על זה מנסים לעבוד. אבל היות שאין הצלחות מושלמות, כפי שנאמר, גם זה יכול, למרבית הצער, שלא להצליח. "הביטי אמרה פיורי "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים. מעולם לא הבטחתי לך צדק מוחלט... ומעולם לא הבטחתי לך שלווה או אושר. עזרתי ניתנת לך בכדי שתוכלי להיות חופשייה ללחום למען הדברים האלה. המציאות היחידה שאני מציעה היא אתגר, ולהיות בריאה פירושו להיות חופשייה לקבלו או לא, בכל דרגה שאת מסוגלת. אף פעם איני מבטיחה שקרים, ועולם גן הורדים של השלמות הינו שקר... וגם שעמום". (מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים / חנה גרין) סוריקטה

05/11/2015 | 23:57 | מאת: מימה

אבל היא גם לא הזהירה אותי שאני עלולה לחוות שם ירידה לשאול... ובטח שלא ציפית לדריכת כף רגל מרסקת נרקיסיסטית על הנפש שלי. הזעזוע הנרקיסיסטי היה טראומה בפני עצמה וחזקה לא פחות מטלטול השחזור הרגשיים למיניהם. אותם לפחות אפשר לייחס לעבר. את הזעזוע הנרקיסיסטי אני נאלצת לשאת מדי יום ביומו אלא עד אשר אולי עוד אזכה להצליח לשגשג בעשייה כלשהי כך או אחרת. כדי שממנה אשאב תחושת זהות ולא מן השבר שאירע ברצף חיי הנפש שלי בטיפול . מטפל אמור להיות שם גם כדי לעזור לאסוף את השברים. לא סתם להפקיר. והפגיעה הנרקיסיסטית שהיא הסבה לי היא רשלנות של ממש!! הערכה לא נכונה של כוחות אגו ומבנה אישיות. ממש טעות מקצועית. אבל ממש. זה שלה. זה לא קשור לציפיות ואכזבות שלי מגן עדן אבוד.. היו כמה רבדים בטיפול להתייחס אליהם. לא כולם כורח המציאות. חלקם פשוט תוצאה של חוסר זהירות של מטפל חוסר תשומת לב ושיקול מוטעה.. מול העוסית לא הרגשתי שום פגיעה נרקיסיסטית . הרגשתי מובנת! אין שום סיבה שפסיכולוגית לא תוכל לאפשר חוויה כזו של הבנה גם כן. היא הייתה צריכה לזהות את הצורך שלי בהבנה לקשיי ולהתייחס קצת יותר ברגישות וענווה. פשוט. זאת כבר לא ציפייה לגן עדן, אלא לאנושיות נאורה בסיסית בצורת היחס שמכירה בחולשות יחסיות ולא מתעלמת מהן. נהפוכו. מספקת כלים להתמודדות. בלי להכיר בקושי כדי בכלל אפשר לסייע? סתם לשבת ולהתנשא? זה היה שלה בלבד. אחריותה ואשמתה. לא שלי. וזו לא אמורה להיות ציפיית שווא לקוות להבנה לרגשותיך.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית