אודי גם הטיפול טראומה ואני אסביר כי די!!

נכון ההורים המקוריים גרמו לטראומות המקוריות אבל שזה פוגע בכושר תפקוד של בן אדם מרוב חרדות ובריחה לסימפטומים והאדם הזה פונה לטיפול ורוצה גם ללמוד ולטפל ולהתפתח ואז מטפל מצד אחד לוקח תעריפים מצד שני מתנשא שהוא עבד קשה מול מטופל שכושר תפקודו נפגע בשל קשיים רגשיים במשך שנים זה ביזוי נרקיסיסיטי מכוער וצביעות גמורה ואני לא מבינה מה הבעיה להכיר בפגיעה המבזה הזאת של מטפל צבוע שלא מודה באמת- שאין שיוויון הזדמנויות בכלל!! שגורלות של אנשים נקבעים מדברים התפתחותיים עוד לפני שהם מודעים לזה בכלל. שכוחות האגו של המטפלת לעומת חולשת האגו שלי או פגיעה בתפקודים ניהוליים או בהקשרות הלא בטוחה - שום דבר מזה לא היה בחירה שלי!!! ולא באשמתי!!! וגם אני הייתי בחורה שאפתנית ואינטיליגנטית וזה השפיע בעל כורחי על חיי וגורלי מבחינת שגשוג ויכולת הגעה להישגים אז מה הקטע לשבת שם לנפנף בתעריפים ולומר באטימות והתנשאות מקוממת 'עבדתי קשה'. מה הקטע??? במקום להודות באמת!!! אם היא הייתה בנעליים שלי רוב הסיכויים שלא הייתה זוכה להגיע לאן שהגיע באקדמיה כי הייתה עסוקה בבולימיה וחרדות וחרא... אז מה הקטע??? למה הפגיעה הזאת הצבועה אתה לא מוכן להכיר בה ורק שב שוב ושוב לציין איך ההורים אחראים לטראומות ולא המטפלת... יש פה כמה רבדים של פגיעות! והפגיעה שהפסיכולוגית פגעה בכבודי כאדם 'כבודה' במקומה מונח. אני לא אתן שתכחיש את הממשות של זה. אם היית במקומי גם אתה היית כועס ונפגע מן הצביעות שבדבר. אתה לא במקומי. זה כל ההבדל. מבחינתם זה בסדר שהמוחלשים יעבדו את החזקים. זה נקרא 'סדר חברתי נורמטיבי' אצלכם. עלי זה לא מקובל. העצמי שלי כמהה להתממש למען עצמו ולא לעבוד כל חייו בשירות חזונותיהם של אחרים. נושא העבודה היה צריך להתפתח לשיח שמזהה כהלכה את רצונותיי האוטונומיים העמוקים ולא סתם לדחוף לי מהסמכות שלה 'לכי לעבוד. קודם לעבוד'. היא פגעה פגיעות משל עצמה שלא קשורות כבר להורים שלי והמגבלות הפסיכולוגיות שלהם.

פגיעה נרקיסיסטית היא לא פגיעה אמיתית בעיניך?? היא לא פגיעה ממשית?? זה לא כואב? לא צובט? לא מקומם? לא מכעיס? לא מעליב? לא שום דבר? פגיעה נרקיסיסטית היא לא פגיעה לדעתך? מי שאשם הוא רק מי ש'בוחר' להפגע? בגלל זה אתה מתעלם? שנוח לך אתה מציע שהטראומות המקוריות היו מההורים ולא מהפסיכולוגית הזאת . בסיידר. הבנו. אבל שאני מנסה לתאר מה כן פגע בי מהיחס שלה אתה דומם. היא טעתה וזהו. ההתייחסויות שהיא בחרה איתי לא היו רגישות ונכונות ומתאימות וזהו. זה בסדר להגיד שפסיכולוגית קלינית בכירה טעתה. גם אתם טועים לפעמים אודי. לא יהרוג אף אחד להודות בזה. גם ככה את ההשלכות מזה רק אני ספגתי. לא היא.. אז לפחות די לנקות אותה מכל אחריות שהיא ולייחס הכל לעבר רק כי זה נוח להציג את זה ככה. הבנו כבר שהטראומה המקורית היא מההורים.. זה לא האישו בכלל... דווקא בגלל שספגתי כבר כל מיני טראומות לא מתאים שאיזה פוצית קלינית בכירה תתרברב בהתנשאות צבועה שהיא 'עבדה קשה' להגיע למעמדה. זאת אולי עובדה אבל היא צריכה גם להתחשב בהקשר של עם מי היא מדברת. כי גם אני ניסיתי להתאמץ בחיים מאד. מעולם לא בחרתי בנוחות ופינוק סתם ככה!! אז היו לי חולשות. עדיין מגיע לי שיכבדו אותי!!!! ואני מאד מקווה גם שאני יותר חזקה מפעם. הכל השתפר דווקא כי העוסית הביעה הכרה לקשיים. באופן איירוני זה מחזק!!! עכשיו רק לנצח את מחסום הבושה זה הכל!! לא להתבייש בחולשות שהיו לי . לעולם ! הן לא היו באשמתי!!!