היפוך תפקידים מיכל מוכל?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
תסתכלו על אמא שלי ותקבלו קייס סטדי מטורף במובהקות שלו להדגים את העניין הזה. היא מעירה לי באוטומטיות על השיער. אני שונאת שהיא מתייחסת לי לשיער. יש לי זוג עיניים משל עצמי ומראה. אני יכולה לראות ולשפוט לבד מה מצב השיער שלי ואם נוח לי איתו או לא זה השיער שלי! אז שאני מתעצבנת מזה שהיא מעיר כל הזמן באוטומטיות על השיער שלי מה היא רורב וחושבת ומבקשת ממנה שתפסיק עם זה היא מגיבה במן תגובה מתנכרת. אבל ממש. ואז היא אומרת לי 'לכי מכאן. לכי'. ואני שואלת 'אבל הבנת מה הרגיז אותי? שמעת בכלל מה ביקשתי? שלא תעירי לי על השיער שלי יותר.' אז הדבר האחרון שהיא עושה זה לשדר הבנה. היא אומרת 'אני אומרת בשבילך. לכי מפה. לכי' ומדברת בטונים כאילו עשו לה איזה עוול נוראי או משהו. כאילו היא 'לא יכולה יותר'... איזה אמא דפוקה רגשית .. 'באמאשילי'.. פחח
קראתי אותך זה עצוב אבל לא כל האימהות מסוגלות כנראה להיות אמהות .
הי מימה, שם צריך להיות העניין שלך, ולא בטיפול הפסיכולוגי שהיה. לא הטיפול היה הטראומה (להערכתי הצנועה). אודי