זעקת הרגעה...

היי לכל הבנות נכנסו כאן לאיזו שהיא מערבולת. עד כמה שאני זוכרת הנחיות המציל הן, שאם נסחפים במערבולת, לא לשחות נגד הזרם, להמשיך עם המערבולת, עד שהגלים שוככים, ואז אפשר לנסות להגיע ליבשה הקרובה ביותר. אני חושבת שהגנים הפולניים שלי (רק מצד אחד!!!) גורמים לכך שאני תמיד נותנת עצות, זו המוטציה. אני יודעת שהרבה אנשים רוצים לפרוק מה שיש להם על הלב, רק כדי לקבל אוזן קשבת, כדי לקבל אמפתיה, וכדי לקבל לגיטימציה לרגשות שלהם, הם לא מחפשים עצות, ולהפך העצות מעצבנות אותן. אני, כשאני במצוקה, אני דווקא רוצה שיתנו לי עצות, שיושיטו יד, שלא יעמדו מנגד. כי אני תמיד מטפסת על הקירות כדי לצאת מתוך סבך הבעיות, אף פעם לא פאסיבית, אני הטיפוס שבועט בסערה, מנסה לגלוש על הגלים, עושה עמידת ראש כדי שאוכל לנפנף למציל בחוף שיגיע מהר להציל אותי, לא רואה את עצמי נספחת עם המערבולת בלי לעשות מאומה. אצלי, להפך, זה יעצבן אותי אם אני אפרוק את צרותי, וכל מה שאקבל זה שיקוף למה שאמרתי בתוספת של שילוב ידיים. אראה בכך חוסר איכפתיות. בכלל כל העניין של שיקוף תמיד מעצבן אותי, בכל קונסטרוקציה שלו, לא רק בפסיכולוגיה הוא קיים, אלא בעוד שטחים בחיים, והוא תמיד מעצבן כשהוא עומד לבדו. היינו עם משקפים לי בקיצור את עמדתי ולאחר מכן מגיע משהו למעשה, אין לי בעיה עם זה, כי בכך מאותתים לי שהבינו את מה שאמרתי, אבל כאשר השיקוף מקבל במה בפני עצמו, והוא סוף הפסוק, אני לא רואה בו תועלת. כשאני אומרת שיקוף, יתכן וצריכים לתת פרשנות למושג, אולי אצל כל אחד יש לו פרשנות שונה. אני חושבת שקרן אור אמרה שיקוף במובן שרצתה לומר לי כיצד אני נשקפת לאחרים, אבל שיקוף בהגהה המקצועית של גישור למשל, הינו תמצית דברי הדובר על ידי השומע שמטרתה להראות שהבינו את אשר אמר. שיקוף במובנו הרפואי כמובן שהוא אחר. מה שאני מנסה לומר, שאין לי כאן כוונה לפגוע בבנות, גם אם אני אומרת את דעתי בנחרצות, וכך זה נשמע, זה לא מראה שאני לא פתוחה לשמוע מה שהשני אומר, זה סוג של סגנון דיבור (כתיבה שמשקפת אופי), אבל אני בהחלט שמחה לשמוע מגוון דעות על נושא, אבל כן קשה לי שלוקחים כל פסיק ונקודה ובונים עליה תילי של פרשנויות פרוידניות, זה מקשה על הזרימה. כשאני לפעמים לא רוצה לומר בבירור דברים, זה לא בגלל שאין לי מה לומר, אלא בגלל שאני חושבת שבנסיבות מסוימות עדיף לא להגיד, אבל בוודאי שאין כאן כל שיקוף פרוידני של מה שנאמר, כי בדרך כלל הדברים לא נאמרו במקרה, ואם לא נאמרו לגמרי בברור, גם לזה הייתה סבה. לפעמים צריכים לתת לדברים להשאר ככה. גם בציור הצל חשוב לא פחות מהאור, זה נותן את השלימות של היצירה. ולאחר כל הפילוסופיה הארוכה הזו, מה שאני מנסה לומר זה לנשום כולנו עמוק, עמוק, לספור עד חמש, ולהיכנס לתוך מצב של היפנוט, להרגיש את הנוף הנפלא, הירוק הזה, כמו גן עדן, לנשום לאט לאט, עמוק עמוק, ולהרגע, להרגע, הכל נרגע, הרגליים, הבטן, החזה הראש, לנשום עמוק ולהרגע. (שומעת את המהפנט שלי חוזר על הדברים!) - מקוה שקבלתם את ההיפנוט בחיוך!!! כותבים כאן בפורום כדי לפרוק וכדי להפיק תועלת ולא חסר לנו בחיי המציאות את העליות ומורדות, למה להוסיף אותם גם בווירטואליה? חבל על האנרגיות. תודה מיוחדת לגילי סיגל ולאביב על התמיכה, גם כאשר זה לא כל כך פופלרי, מעריכה את זה, ויודעת שלא כל אחד תמיד מעיז.

חוץ מההתייחסויות שחוויתי מתנשאות היא ישבה לי מול המצוקות ושיקפה שיקופים במקום לנקוט אצבע ולעזור. בשלב מסוים היא אפילו אמרה עם חיוך על הפנים! כאשר ראתה אותי מתכווצת ומתכנסת לתוך עצמי מכך שהיא לא יוזמת שום פעולה לבוא לקראתי ו/או להקל על סבלי. היא שיקפה 'מרגיש אכזרי?' . ישבה שם מנגד נוטשת ומפקירה. ככה. משקפת. אפילו אם הייתי טובעת שם למוות בים היא לא הייתה קופצת לנסות להציל אלא משקפת 'את טובעת?' ... ואחכ כבר יכולים אנחנו לנחש מה עלה בגורל המטופל האומלל הזה. הפסיכולוגים בונים על התפיסה שלהם שהים והטביעה הם לא אמיתיים ורק בדימיון של המטופל כי הוא משחזר טראומה לא מודעת מפעם בקשר ההעברתי מול המטפל ולכן כנראה הם לא לוקחים ברצינות שום רגש שנחווה שם. מחכים שגם שהמטופל יגיע למסקנה שזה לא אמיתי ולא תואם למציאות... אבל הרגש חווה דברים אחרת ופסיכולוגים לא באמת מבינים כיצג לעבוד נכון עם זה. ואם הם כן מבינים ורק אני נפלתי על פסיכולוגית מטומטמת וגרועה במיוחד אין לי מה לעשות עם זה עכשיו ש'אכלתי אותה' עם טיפול גרוע. אף אחד לא יחזיר את הזמן וימחק את הפגיעה בי שנעשתה שם. אגב את משקיעה הרבה אנרגיה כאן מתוך רצון לתמוך ולעזור ולדחוף ולעודד אנשים החוצה מהפסיביות. אני דווקא מעריכה את ההשקעה שלך אבל אולי את צריכה לעבוד יותר על משהו בגישה שלא לעורר אנטי. לא יודעת... את עושה רושם של מישהי שמשקיעה מכוונה טובה.

מימה, לפי החישוב שלי היית בת 24 כאשר הלכת לטיפול, נקשרת אל המטפלת, וקיווית להגיע למעמד שלה. היא לא עצרה אותך, כשם שהמטפלים לא עוצרים את המטופלות שמתאהבות בהם, זו בעיה, וזו עסקת חבילה עם הטיפול הפסיכולוגי.\ אבל בן אדם חייב להתקדם בחיים לא להיתקע, להמשיך הלאה, מימה חמודה, את תקועה. ואגב אם הלכת לפסיכיאטר ולא נתן לך משהו לכפייתיות, יכול להיות שפשוט לא הרשמת אותו מספיק, את כנראה היית מאד 'אסופה' כאשר הגעת אליו, והוא לא הבין את עומק התקיעות שלך. לכן אמרתי שאת צריכה להביא לו את ההתכתבות שלך כאן. אגב, אני הייתי עם התקפי חרדה נוראיים, הפיסיאטר אמר שהכל בסדר, וזה ולא צריכה שום כדור, ידעתי שהוא טועה, כי אני ידעתי בדיוק מה חשבתי, ולכן עקפתי אותו דרך הרופאת משפחה קבלתי מרשם, ו... אין לך מושג כמה זה עזר לי, פשוט הציל אותי. נכון, גם אצלי זה בעיה לתת הבחנה כי אני נראית כל כך בקונטרול במאה אחוז, אבל את יודעת כמה זה מעיק לך. אין לך מושג כמה כדור יכול לעזור לך, לכי לעוד פסיכיאטר, תביאי את כל מה שאת כותבת, כדי שיקל לו לתת לך הבנה אמיתית, נראה לי שאת רוצה לצאת מהפלונטר,

היי לא שמעתי שתמיכה נימדדת בפופולריות :)ואני פשוט יושבת כאן בשקט ורואה את השיח בן כולכן ומחייכת לי ...לפעמים זה שיח חרשים לפעצים זה פשוט סובייקטיבי ...אבל האמת שמאוד מבינה את כולן מאיפה זה בא. זה מה שניסיתי להגיד לך באיתקה אין דרך אחת להגיע למטרה והשאלה מה חשוב הדרך או המטרה. אנסה לפשט מקלחת המטרה להיות נקי רענן האם את נהנית רק מהתוצאה ניקיון או מהדרך ההתפשטות הרחת הסבון והמקלחת עצמה עיסוי הגוף ניגוב הגוף וההתכרבלות במגבת הרכה והריחנית ... עוד דוגמא המטרה להגיע ליעד מסויים ..נהנית מהדרך מהנוף מהשקט עם עצמך מוזיקה או עצבנית שמבזבזת זמן בדרך. בעיני וזה מה שמלמד איתקה הדרך היא החשובה והדרך שלך מאוד מעניינת יש בה ישירות שלעיתים פוגעת ויחד עם זה בדק בית ויכולת לבקש סליחה ולדעת שטעית מאוד מעריכה את הדרך למרות שלא תמיד זאת הדרך שלי :)....

ישנן כאלו שפחדות לא לזרום עם הזרם, גם בכתת לימוד, גם בחיים, הן חוששות שלא להיות בצד הנכון. לכן ציינתי אותך שיש לך עצמאות מחשבתית, ולא דווקא עדרית. עכשיו אומר משהו שאולי יפגע באחרות אבל אומר זאת בכל אופן, את אומרת שהדיבור שלי לפעמים פוגע, ולמה? הוא ישיר, ויש לי הרגשה שאנשים רגילים שידברו אליהם עם צמר גפן, יגידו ולא יגידו, יגמגמו, הולכים על קצה האצבעות, כאילו ולומר דעה שלא בדיוק עולה בקנה מידה אחד עם הרצון של השואל יש בה כדי פגיעה. אני חושבת ששמעת דעות אמיתית יש בה כדי להפרות, וכדי ללמד. הדרך לאיתקה אין ביננו חילוקי דעות, רק כל אחד נהנה ממשהו אחר, גם בדרך, זה כל מה שאמרתי. אמרתי לי באחד המקומות שאת מקווה שאכנס לאיזון, אני מאוזנת מאה אחוז עכשיו, אבל גם באיזון, כמו שכתבתי לבמבי, החיים אצלי מעניינים בדרך כלל אין שגרה אפורה, וזה כנראה כי אני יוצקת בשגרה עניין, כי זה הטיפוס שלי, אבל זה לא מראה על שום אי איזון. כשאני מפורקת אז לרסיסים. ברוך השם, עכשיו אני בסדר

הי, היה לי מעניין, צבעוני וגם קצת מצחיק לקרוא את הודעתך.. אהבתי.. :)) דמיינתי אותך עושה את ההרפיה והדמיון מודרך ותוך כדי, מזיזה את הרגליים במין עיצבון שכזה שכאילו אומר :"נו כבר.. יאללה.. מה זה השטויות האלו"... :) הצחיק אותי הקטע הזה.. אהבתי .. לגבי האור והצל שבציור.. אני גם חושבת שהצל חשוב לא פחות מהאור, אך למצייר יש מודעות גם לצל.. כך גם בציור הנפש.. יונג מדבר על זה.. למעשה רבים מהתיאורטיקניים מדברים על זה בשפות שונות אך עם משמעות דומה.. אולי... אגב, סנדיי, מתה לדעת.. מה זה בשבילך חמש... ? 5 ק"ג.. (למרות שלדברייך את צריכה להוריד 6 ק"ג, את הופ (אם אני זוכרת נכון) הזמנת לרדת 5 ק"ג... גם בהודעה הזו המספר חמש חוזר... "לנשום עמוק.. לספור עד חמש".. מעניין מה חמש מהדהד אצלך... קרה משהו כשהיית בת חמש ? סנדיי... את אדם מאוד מעניין.. כל כך שונה מאופן ההסתכלות וההתנהלות שלי בעולם ... את מאוד צבעונית.. :) במבי.

מספר חמש ספציפית לא אומר לי כלום, הוא סתם מספר יפה כשמסרים אותו בנקודות. אבל המטיפל האחרון שלי תמיד ספר עד חמש בהיפנוזה, (אחרים היו עושים את זה במאות), חמש זה מספר עגול, עבור מטרה, כאשר מעגלים מעגלים לחמש או עשר. ולצערי בתחילה חשבתי שעליתי חמש, אבל הום ראיתי שזה 7 קילו. משגע לי את השכל, כל כך קל להשמין וקשה להוריד, הייתי באחלה תזונה, והחליטו שאני בתת תזונה, ואני כמו טמבל שמעתי למה שאמרו לי, וחגגתי ואכלתי, ועכשיו אני צריכה להוריד. אצלי הכל מאד צבעוני, זה נכון, החיים תמיד מעניינים, לכל כיוון, לכל צד, אמא שלי הייתה לא פעם אומרת שאני מזכירה לה סיפור שקראה ושמו היה 'עופרה ורוח פרצים', הכל תמיד צבעוני ומעניין, החיי יום יום גם מעניינים, כי אני בהחלט יוצקת בהם תוכן עם אקשן, כמו שקל להבין, אני לא הטיפוס של שקט, שלווה, נשימות עמוקות אם כי, למרבה הפליאה אני דווקא יכולה להיות מהופנטת, כנראה כוח הרצון לעזור לעצמי גבר על הכוח האקשיניסט, וכמעט כל הטיפולים שלי הם בהיפנוזה, וככה בדיוק דיבר המטפל עם קול עמוק וצרוד... עכשיו תדמייני את זה