לאגור כוחות

אודי יקר! אתה כותב לנו לנח היטב ולאגור כוחות...כמה אני זקוקה לזה עכשיו. השבוע אצטרך לאגור כח ללכת אליה למקום הזה החדש שבחרה..הוא כל כך שונה מכל מקום אחר שבו בחרה עד כה. כידוע עברתי איתה שלוש פעמים כל פעם לבית..הבית האחרון היה במקום שליו כל כך..שקט..יורדים במדרגות לחדר כניסה ואני ישבתי בחדר בקצה..אולי היחידה שבקשה להיות בחדר הזה..מוקפת בצעצועי ילדים רכים(השותפה עבדה עם ילדים) והיה לי שם בטוח כל כך מכל מקום אחר!! קשה לי כל כך...היא עוברת כי היא עובדת גם דרך קופ"ח ושם התנאי הוא לקבל במקום נגיש עם שרותי נכים. כל כך עצוב לי שבארץ שלנו כמעט ואין מקומות כאלה..בתים כאלה..כי צריך שרותים של נכים...ורק שם במקום הכי מרכזי בעיר מרכז מסחרי עם חנויות ומשרדים של רופאים עצמאיים...זה שונה. מסדרון עם חדרים. כל חדר משרד...אוף..מקום קשה עבורי. רחוק מבית!!! היא מתלבטת איזה שלט לשים על הדלת...אמרתי לה שבאמת קשה כי היא יכולה להיות גאה ולכתוב פסיכולוגית קלינית..היא סיימה בהצטיינות.היא משתלמת המון..היא מאוד מקצועית ובכל זאת אני רוצה שתשמור עליי....היא יכולה סתם לכתוב את שמה שאומר המון!!! אוף אודי. אני לא רוצה לבוא לשם..שם נפרד אולי..שם אחליט מה לעשות..אם לבוא פעם בחודש או להמשיך או לעזוב...ביקשתי שתתכונן לפרידה...דבר נוסף כשאמרתי שזה כמו בילדות...הוריי לא שיתפו כשעזבנו בית..לא הייתי ילגה כבר אבל הם ארזו בשבילי. החליטו לבד והיה קשה כשהרסו את בית ילדותי.....אני כתבתי בצניות מה חדש..אך אתה בתבונתך שאלת מה חדש..אז שזה לא ממש בית..אבל מצאתי אצלה בית לנפש.....מה שאחליט..תחשוב עליי..טוב? תודה וסליחה שיצא ארוך...

שולחת כוחות ...מחבקת בעדינות איתך

את מקסימה