אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לא רוצה להיות יותר אני הכל צורח ובועט לבה מבעבעת צרחות ובכי וקולות רעים כל זה אני הבלתי נסבל שחייב שמישבו יחזיק את הכאב חזק איתי ילחץ חזק חזק להפסיק את הדימום.חזק כמו הצרחה. אודי לא היה פשוט בבית וגם היה מרגש. הפער בין החוץ לפנים כל כך קיצוני שזה בלתי נסבל. שבוע טוב שירה
כל כך מבינה דברי איתם עם כולם תרגיעי תחבקי תערסלי תהיי שם עבורם הם פוחדים וכואבים ....אני איתך יקרה מקווה עבורך לימים קלים יותר שולחת חיבוק וכוחות
יקרה, אני לא רוצה אותם לא מצליחה לחבק אותם לא רוצה ךחבק או לשמןע אותם, רק רוצה שיעלמו, רוצה להרוג אותם. ככה אני מרגישה. לא מצליחה להתחבר לדבר הזה. שלך שירה
זה עצוב כל כך כי ההודעה הזאת מזכירה לי את עמליה שלא איתנו
יקרה, זה עצוב ונורא הסיפור של עמליה. עשיתי חיפוש בפורום וקראתי. אני מניחה שיש באמת נקודות דמיון. אולי סיפור הילדים והאשפוז. אני עוברת לאשפוז יום, התקדמות מבחינתי. למרות שבפנים הכל עוד צועק ורחוק מלהיות מווסת, אני כנראה בשליטה. ומה שלומך? שלך, שירה
הי שירה, גם בתוך כדור הארץ יש לבה רותחת. רוב הזמן יש קרום שמכסה את הלבה הזו ומאפשר חיים. בקצב שלך... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
