מנותקת

אודי, אולי הרחקתי לכת... עד למקום ההזוי הזה. אני לא שייכת. אולי גם הצלתי את עצמי בעיקר ממני. קשה מאוד להיות כאן ופתאום גשם ואני רחוקה מהבית והילדים בדיוק עכשיו בימים חורפיים כשהבית מבקש ריחות של מרק ועוגיות שנאפות בפעילות משותפת של אחר הצהרים. אולי אני סתם מרחמת על עצמי. גם אמא שפוחדת לצאת מהבית וסןבלת ממחשבות רדיפה היא לא בדיוק דמות חיובית. נכון שאני אצא מזה? נכון שאני אצא מכאן ולאט לאט תחזור השיגרה למשפחה?

זה כואב המחירים שאנחנו משלמות וילדיינו אבל לפעמים צריך את הפסק זמן לנוח לחזור למקום טוב והילדים יודעים שאת אמא טובה שכבר חוזרת ...מחבקת

על המילים והחיבוק אביב יקרה