לסאנדיי ...

הי סאנדיי, סליחה..,אבל כבר לא התאפקתי. אני קוראת את הודעותייך ותגובותייך פה לאחרונה..., והאמת, שרובן צורמות לי. כאשר זה כבר לא ממש משנה אם את צודקת או לא...,מה שבעיקר עובר חזק, שזה כביכול הדבר, "להיות צודקת..". כאשר אין לך שום מנדט על איזו "אמת אבסלוטית" שמן הסתם גם לא קיימת. את יכולה כמובן להביע תחושותייך לגבי דברים או כתגובה לאחרים, אבל מה ואיך שאת עושה,הרבה פעמים,מקומם.ובטח כאשר הדברים נאמרים בתוקפנות בוטות עדכדי גסות, בנזיפות מצדך ובעיקר באיזו צדקנות וכביכול מלומדת,ועם התיימרות בלדעת מה טוב לאחר,ולמה הוא יכול או מסוגל,מתוך מדד שלך את עצמך, וכל זה באמתלא של "עזרה ועידוד"...,שאת כביכול אומרת שנותנת. בואי נאמר, שאם מבקשים את עידודך ועצותייך , תני אותם כמובן,וכפי שאת מבינה, אבל כל עוד לא נתבקשת, מאיפה הפטרונות המתנשאת לאבחן את האחר ולהגיד לו מה ואיך עליו לעשות. מי שמך..??? סליחה אם גם אני הייתי עכשיו בוטה, אבל באמת שהיו פה כמה תגובות שלך, שקוממו אותי, והחלטתי להגיב בכנות וישירות. דבר שעד כה נמנעתי. ועל כל שאר תגובותייך, הענייניות והתומכות..,יישר כוח.

כנראה היה לך יום רע היום, והוצאת עלי קיטור, מקווה שזה קרר לך את הבעיות בפנים. בקווה שזה גרם לך להיות יותר שלמה עם עצמך. אני ביום טוב, אז ההתקפות שלך לא פגעו בי כלל וכלל, ואם זה שהעפת בליסטראות עשה לך טוב, יש לך את רשותי לזרוק עוד כמה עם זה עושה לך טוב, אל תדאגי, זה בסדר מצידי, אני מסוגלת להכיל אותן, ואפילו לחייך.

סוף כל סוף מישהו אומר את הדברים שצריגים להאמר.