לאנג'ל

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

18/05/2001 | 18:57 | מאת: רותם

היי אנג'ל תודה על ההכרה . יש בך מאגר של אמון בסיסי ,והביקורת שלך כלפי הסביבה היא בעצם מוצדקת ומציאותית כי כך את לומדת לנווט עצמך במסלול נכון ,עובדה שלמדת "לקבל את עצמך כפי שאת." התבטאותך ופתיחותך כאן בפורום הזה ובכל מקום חשובים כי רק כך אפשר יהיה לעזור לך . מקומך הוא מקום של כבוד שהישגת אותו בהשקעה והתמדה . את בוגרת בנפשך , ויכולתך להיתמודד מול מעילה באמון על ידי קבלת עזרה ותמיכה ,מראים על תיקווה ורצון להיתחזק . אני מרגישה ומבינה את לבך ומעריכה אותך על דאגתך וטיפולך באימך .היקרה כל כך . את יודעת ,בני הצעיר זה הפגוע , הגן עלי בחרוף נפש ולקח את כל יסוריי וכאביי אל ליבו (לא ידעתי זאת בזמנו ) עד שכתפיו הקטנות הכריעו אותו ניכנס למצב של יאוש משברים וכו". היום הוא בן 25 חי איתי , והיחסים בנינו הם מהודקים מאד ולמעשה הם יחסי תלות מוחלטת שלו בי. אין לו רצון להיות עצמאי או חופשי ואני חשבתי שאני בסך הכל מטפלת באהבה ובמסירות רבה . ומסתבר שזאת שגיאה חמורה גם לו וגם לי . אנו נימצאים כעת בטיפול על הקשר ההורס שבנינו, על האני של כל אחד מאיתנו. שהלךלמעשה לאיבוד.ואיננו .ואיך לחיות אחד מול השני ולא בתוך השני . קבלי את כל האהדה שלי אליך ,כי נתת בי אמון ופתחת לי פתח לדבר.

18/05/2001 | 20:53 | מאת: אליאן

סליחה על שאני נכנסת באמצע אך הדברים שאת מדברת עליהם נוגעים אלי בצורה מסויימת. את יכולה לפרט יותר ולהרחיב לגבי המשפט "אני חשבתי שאני בסך הכל מטפלת באהבה ובמסירות רבה. ומסתבר שזאת שגיעה חמורה גם לו וגם לי." אם תקראי את ההיסטוריה שלי כאן בפורום תביני שיש לנו הרבה מן המשותף... אשמח להחליף חוויות,רשמים,עצות,ובכלל... ביום ראשון יש לבני וועדת החלטה לגבי הוצאתו מהבית... את בטח יכולה לתאר לעצמך איך אני מרגישה... אבל משום מה הדברים שלך גורמים לי לחשוב שאני עושה את הדבר הנכון למרות הקשיים האדירים והבלתי נסבלים... תודה ושבת שלום

18/05/2001 | 22:46 | מאת: רותם

היי לך אליאן שמחה להכירך .והפעם מקרוב . בן כמה בנך ולמה הועדה .? לטפל -זה לדאוג לכל הצרכים ,זה להקשיב וגם לשמוע הכל ,זה להבין את עימקי הנשמה המיוסרת ,זה לתת כתף ויד מושטת בכל רגע משעות היממה .והבנה שהוא לא בודד בעולם כי אני פה בשבילו תמיד . אז מה שעשיתי בהתחלה היה תוכנית איך להחזירו ל"עולם",צעד אחר צעד,יחד עם עו'ס רבות ומתחלפות ,למדתי פסיכולגיה ,ונישבעתי שאפילו במחיר נישואי האומללים אני את בני לא אפקיר .וכך עזבנו את הבית (בבריחה).לאחר שנתיים ימים היה לנו כבר בית קטן קטן .ובו בלי הפרעות היתחלתי את הטיפול,היתחלתי ברחישת אמונו בי ובעצמו ,אחר ניגשתי לכשרונותיו הרבים ופיתוח יכולתו (הוא מאד חכם נבון ובעל איקיו גבוה ).מורים פרטיים חוגים וכו,וגם שיחות נפש והיתעמתויות על העבר הרבה ניתוחי מצב וכו" . מה שלא היצלחתי היה מהבחינה החברתית , הפחדים הרבים שנישארו וערך עצמי וביטחון לא משהו .כך עשיתי, ואני עדיין עושה תוך כדי עבודה נהול הבית וכו,הכל באהבה ובמסירות אין קץ כאן היע הרגע שהוא הבין שצריך להדביק את הפער שהולך ומיתעצם בין בני גילו ושהוא רוצה להיות עצמאי לעצמו נמובן שמיד תמכתי בו. אך מכאן ועד הביצוע ..נתקלנו בקושי להיפרד ,. מסתבר שיש פחדים שהישתלטו כמו ההרגל שעושים בשבילו הכל ,פחד מהעולם ומאנשים,פחד מהצלחה אפילו, וכו, אני כן מוכנה לשחררו , אך יש לי פחדים נוראים ממה שעלול לקרות לו בלעדי . כעת אנו במערבולת ,של איך עושים מה ולמה זה קורה ,(אני תוך כדי חליתי בשני מחלות קשות כרוניות ) נחלשתי פיסית ונפשית ,ואיבדתי קצת תיווה לגבי עתיד טוב יותר אם בכלל . אליאן יקירה הלאיתי אותך בפרטים ,אך אומר לך רק זאת , שהיציאה מהבית היא הדבר הבריא ביותר לכל אדם.ו לכל הסובבים אותו כמובן אם הוא מוכן נפשית אז הכל יסתדר מאחלת לך שיקול דעת נכוןו הצלחה בהכל מכל לבי . היה קשה לכתוב .... מקווה שעזרתי ולו במעט . בשבילך רותם .,

18/05/2001 | 22:54 | מאת: Angel

תודה על דברייך היפים והמחמיאים. אני יודעת שעלי להרפות מעט מהדאגה לאמא. הבעיה מתחילה בכל פעם שאני כן מרפה, אז אני מתחילה לחשוב איך יראו חיי בלעדיה והמחשבות מתגלגלות למה אני יעשה כשהיא כבר לא תהיה,אם יקרה לה משהו וכו'. תמיד הטרדתי את עצמי במחשבות על איך אני אתגבר אם היא כבר לא תהיה כאן . מרוב מחשבות הייתי חולמת על זה בלילות והכל פעם נלחצת ומאבדת טעם לחיים. זה לא קורה לי עם אבא שלי. עצוב היה לי לקרוא את סיפורך,עצוב אבל העצב נמהל בהרגשה טובה שבכל זאת יש אנשים שקמים ומגנים על עצמם ועל הילדים שלהם,ולא להיפך. מקווה שיהיה לך טוב פה, ושתצליחו לפתור,את ובנך, את הבעיה המשותפת. אנג'ל.

19/05/2001 | 02:29 | מאת: רותם

היי אנג'ל שמחתי לקרא את תשובתך אלי , האם מותר לי לשאול אותך מה טיב יחסייך אם אימך ,איזה טיפוס היא וכו '. לי למשל אומר בפשטות יש אמא די שתלטנית שהורסת כל חלקה טובה שיש בנפש כל ילדיה . ולכולנו חמשת ילדיה יש פצעים בנפש . אני מבן כולם אוהבת וסולחת . כי אמא יש רק אחת ומי כמוני ידע זאת . שלך מצליבה אצבעות לשלוות הנפש ושולחת אנרגיה חיובית חזקה. רותם

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית