למיקה...

קראתי את הודעתך על הפגם שיש לך. רק רציתי לספר לך סיפור אמיתי. בתיכון למדה אתי בחורה שהייתה לה צלקת שכסתה כמעט את כל הלחי השמאלית שלה. כשראינו אותה בתחילה לא ידענו בדיוק איך להגיב ומה לומר, אבל היא עצמה, סיפרה לנו שבהריון שלה, אמא שלה מאד נבהלה מפורץ ונתנה לעצמה סתירת לחי על הפנים, והרופאים אומרים שיתכן ולכן קבלה שם את הצלקת שהזכירה קצת כף יד. אבל, מה שרציתי לומר לך הוא, שאת הצלקת של הבחורה ראינו רק ב התחלה, אחרי שהכרנו אותה, אף אחד אפילו לא שם לב לצלקת. היא הייתה בת כל כך מקובלת בכתה, חברה'מנית, טובת לב, עם קול של זמיר, תמיד הייתה סולו בכל מקהלה. היא לא הייתה מחרוצות הכתה, אבל הייתה מאהובות הכתה. חיצוניות מרשימה לטוב או לרע רק ברושם הראשון אם את פוגשת יפהפיה, את מתרשמת מהיופי רק בתחילה, אם לאחר שתכירי אותה לא תאהבי את האופי שלה, היופי שלה לא ידבר אליך. גם פגם, מרגישים בו רק בפגישה ראשונה לאחר מכן שופטים אדם על פי האופי שלו, ועל פי המעשים. אמא שלי תמיד אומרת שיופי הוא בעומק העור, באנגלית זה נשמע טוב יותר BEAUTY IS ONLY SKIN DEEP, אין לי ספק שהסביבה דנה אותך על פי מה שאת, על פי האופי שלך, החכמה שלך, היכולת תקשורת שלך, בפגם הם לא מבחינים לאחר שהם מכירים אותך.

הי סנדיי, כתבתי לך תגובה קודם, אבל קבלתי הודעת שגיאה - אני לא יודעת אם נקלט או לא, מקסימום תהיינה 2 תגובות :-) התגובה שלך היא מרגשת ונכונה, ובאמת לבעלי למשל זה ממש לא מפריע. כנראה עניין של הסתכלות , ואף אחד לא מושלם. משפטים חכמים יש לאמא שלך :-) כל הכבוד לה על המסר המעצים שהיא לימדה אותך. לא מובן מאליו, ולא בכל בית... תודה רבה לך על השיתוף..