.

הגעתי לפגישה אבל לא הרגשתי כלום, לא כעס לא שמחה, גם לא שמעתי מילה ממה שהיא אמרה ולא זוכרת דבר , רק חשבתי שחבל שיש דברים שאני רוצה לומר ולעולם לא יבואו לידי קול בחדר הזה. סיטואציה לא נעימה אני חושבת שפגעתי בה והיא רק רצתה שאני אחשוב שהכל בסדר ביננו. שלמרות שברור לשתינו שיש פער שדורש גישור, אבל היא קיימה פגישה רגילה , אפילו סתמית, רציתי שהיא תגיד לי שהיא נפגעה ולא לנסות להיות יפת נפש וחזקה גם שברור שהייתה פגיעה. ולא לא להמשיך כרגיל אלא לעצור ולדבר על זה.

אז חשוב שתדסרי בדיוק את זה ...

מכירה כל כך את הפגישות האלה ואז יוצאים ותחושת התסכול והזעם וההרס העצמי והרצון לפגוע כל כך גדולים. לי עוזר לכתוב הכל כולל הכל להביא אותם לפגישה. מאוד יכול להיות שהיא נפגעה ויחד עם זאת מאוד מבינה את המקום הזה .אגלה לך סוד ...לכולנו יש פגישות כאלה את לא הראשונה ולא האחרונה..היא יודעת לשמור על עצמה וכן היא רוצה להתקדם לעבור את האבן נגף הזאת. אבל את חייבת לעשות מאמץ בשבילך ..סומכת עלייך אל תישברי תמשיכי ללכת קדימה וברגעים הקשים האלה תיזכרי בתחושה הזו הנעימה שהיא הייתה שם בשבילך..מחבקת

הי גולם, את יודעת, לפעמים יש פגישות כאלה בהן את נותרת בתחושה של אדישות שמאום לא נספג, ובכל זאת, אני מאמינה שמשהו כן. שיש איזה play אחר-כך. לפעמים אחרי שעות, ימים. משהו כן צף, והנה את כן זוכרת. משהו הצליח לחדור מבעד למעטה. אולי קצת כמו סוג של הפרייה. לעתים זה כך. וגם לי היו דברים שחשבתי שלעולם לא יתרחשו או יאמרו - ובסופו של דבר, אחרי תקופה והמון סבלנות - הם כן. בדיעבד, כן. מאחלת לך שיורגשו ניצנים כאלה. שמשהו בפנים יותר. אם לא עכשיו אז מתישהו. יימצא חרך. בוקר טוב, שבוע טוב, גשם בוא, סוריקטה