טלי- שאלה לי אלייך...

כל החיים שלי היו לי... "עניינים" חברתיים. את יודעת איך זה עם ילדים ונוער- יורדים עליך ויורדים עליך ואת לא שמה עליהם בעשרים פעמים הראשונות שזה קורה, אבל בפעם העשרים ואחת את כבר מתחילה להאמין שהם צודקים... אני עכשיו שביעיסטית בתיכון בי-ם, ורק בשנתיים האחרונות ממש מתחילים להסתדר לי דברים. יש לי חברים שהם "על אמת", כמו שאומרים, ובכיתה מעריכים אותי, שלא כמו בכתות הקודמות שלי. בכיתה ז'-ט' לפחות 75% מהזמן ביליתי בדכאונות, שלא היו בגדר הקליני... אני עדיין נכנסת ויוצאת מדכאונות כאלה וגרועים יותר, וזה מדאיג אותי. לא בעצם זה שאני נכנסת לדכאונות, אלא זה שהם שולטים בי לתקופות לא קצרות (לפעמים!)ושהחברה הכי טובה שלי צריכה ממש לגרור אותי מזה. דיברתי עם היועץ בביה"ס ואני יודעת (גם בלי עזרתו) שזה הכל התחיל בהקנטות של ביה"ס היסודי וכל הסיפור ההוא. הבעיה שטרם הצלחתי לפתור, היא איך לצאת מזה סופית! איך לעזוב את כל הדכאונות שלי מאחוריי! את יכולה לעזור לי למצוא פתרון?

JOEYT שלום רב, ראשית, אני שמחה שכעת עוברת עליך תקופה טובה יותר, ואת חווה חברויות "אמיתיות" וחיי חברה מעודדים, תומכים וטובים עבורך. חווית העבר הטביעו בך את חותמם, ויהיה לא קל להשתחרר מהם לבד. לדעתי כדאי לך לפנות ליעוץ פסיכותרפויטי, אולי אפילו עם פסיכולוג בית הספר, או עם היועץ של ביה"ס (אם הוא יכול להיפגש איתך על בסיס קבוע, כמו בטיפול). החוויות שעברת אינם נשמעות כקלות או פשוטות לעיכול. את זקוקה לזמן ומרחב מוגן כדי להוציא אותם החוצה מתוככי תוכך ולדעת להסתכל עליהן, להתמודד איתן, ולהפיק מהן לקחים לעתיד. את המרחב הזה והזמן תוכלי למצוא בטיפול פסיכותרפויטי. שיהיה לך בהצלחה, טלי פרידמן