להופ ומיכ

קראתי את הודעותיכם אודות קנאה באחרים שיותר מוכשרים. מיכ תרשי לי שלא להסכים אתך, כשרוני או לא, כל אחד יכול להתקדם. אני קרעתי את עצמי בתואר כדי לקבל 100 ומצטיינת דיקן, מישהי פחות מוכשרת שהייתה קורעת את עצמה כמוני הייתה מסיימת עם 80, והיה לה מקוצע ביד. אם לא הייתה פסיכולוגית הייתה עובדת סוציאלית קלינית. יש רף רחב בהמון מקצועות ריאליים ולא ריאליים, וכל אחד עם היכולות שלו יכול למצא את התחום שמתאים לו ולהשקיע שם ולקרוע את עצמו, והוא יוכל להתקדם. כפי שאמרתי גם מוכשרים קורעים את עצמם כדי להיות יותר מושלמים, אבל כל אחד יכול. הכי קל לומר אני לא יכול, לא מוכשר, אין לי את זה. החכמה היא להציב אתגרים, ולפעול על מנת להשיג את אותם אתגרים. צריכים להציב כל פעם אתגר שהוא בר ביצוע, לכבוש אותו ולהמשיך הלאה לאתגר הבא, כל אחד לפי היכולות שלו, לפי הספיד שלו, לשבת ולחבק ידיים ולומר אני לא יכול, בוודאי שלא תקדם אף אחד. הופ... תתחילי לאחות את השברים, תתחילי לבנות, לפני שבונים הורסים, את ההרס עשית, פינוי בינוי, הרסת ועכשיו את בונה, הציבי אתגר בר ביצוע, אפיה של עוגה טעימה, נקיון יסודי של הבית, הזמנת אורחים לסעודת שבת, עשי משהו שיכניס לך את האור הביתה

עד כמה שידוע לי הרף של ממוצע גבוה הוא רק ברפואה בפסיכולוגיה, כל המקצועות האחרים מקבלים תואר עם ציונים נמוכים, בראיית חשבון ציון 60 זה עובר, עריכת דין ציון 65, ונדמה לי שכל המקצועות האחרים הם גם בין 60-65, כך שמי מי שלא גאון יכול לקבל את התואר. ומיכ אני רוצה לומר לך, שבעיות קשב וריכוז הרבה מאד פעמים מעידים על כשרון עצום שיש בבן אדם! הרבה מאד מחקרים מראים זאת, פעם היו קוראים להם שובבים, היום נותנים להם ריטלין, אבל עצם העובדה שלי שיש בעיות בקשב וריכוז לא מוכיחה על חוסר יכולת ללמוד, ואגב היום כל המכללות והאוניברסיטאות נותנים אפשרות של בחינות מיוחדות למי שיש לו בעיות של קשב וריכוז, והם מגיעים לתוארים מאד מאד יפה. אם את מרוצה מהמקצוע שלך, זה נפלא וטוב, ולא אומרת שצריכים לשנות, אבל אם פעם תרצי להחליף, תאמיני בעצמך ותוכלי.