שונאת את השכנות שלי

שהחיים שלהם יותר טובים מדלי. שהם עשו בחירות נכונות ושיש להם יותר מבת אחת. רק אני בזבסתי את השנים לשווא. אין לי חשק יותר לחיים האילו. לחיים המקוללים והטיפשיים שלי.

בת אחת זה עולם ומלואו, כל בת אחת, וכל בן אחד הוא לא "רק" . תשמחי בה , יש לך משהו להיאחז בו- וזה נהדר. חבקי אותה ואמרי לה שהיא האור, הנה לך בחירה טובה. וגם אור.

ההבדל בין בת אחת ללא כלום הוא עולם ומלואו אפשר לשאוב כל כך הרבה נחת מבת אחת

לא לגבי השכנות. לגבי המיאוס מהחיים האלה שאחרים נהנים מהם שבזמן שאנשים כמונו סוחבים אותם על הגב כמו עול ..

הי הופ, מרגישה 'חייבת' להוסיף בהמשך לדברייך את חמחשבותיי: כשהגעתי לבניין בו אני גרה, הסביבה, וגם הדירה היו מוזנחות ברמה קיצונית. ערימות של זבל, גרוטאות, חושך, צמחיה מתפרעת וסבוכה ומטבע הדברים סביבה כזאת מושכת אליה אנשים מסויימים (באנליזה היו אומרים שכך אני גם מתארת את מצב העבר שלי). בחרתי לעשות סדר. הרבה. הרבה מאד. עם הזמן השתנו כאן השכנים. במציאות, כאן, ולא רק מטאפורית. בכל אחת ואחת מהדירות עברו להתגורר שכנים חדשים. שכנים משכילים, שיש להם חברים, ולעתים שמחות, זוגיות, ילדים, משפחות, מכוניות, משתכרים נאה. לי אין את כל הדברים האלה. אבל הזמנתי אותם. כן, לוקחת את הקרדיט על זה. ואני אוהבת אותם. ואני עוזרת לכולם. מכל הלב. אולי זה גם קצת כך כאן בפורום. סוריקטה