לא היתה ברירה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לראשונה בחיי, ולא רק אלה האומללים שמצטיירים פה, אלא גם אלה המלאים בעשייה, קריירה לא מבוטלת, זוגיות, משפחה וילדים, נתבקשתי לשחרר ולתת לאחרים לטפל בי ולעטוף אותי חזק חזק כדי שלא אשמט לגמרי ואתחזק מעט. אני מרגישה קצת שנכשלתי, ודאי שתחושת האשמה קשה מאוד בעיקר כלפי הילדים והגעגועים מפרקים אותי מכאב. מקווה שלא אצטער מאוד על הצעד הזה שדרש ממני ויתור על המסכה והתמסרות מוחלטת למצבי הנוכחי. שלך שירה
אני גאה בך לא זה לא חולשה לטפל בעצמך שימרי עלייך יקרה ...מחבקת
היי אהובה, גם לי היו רגעים ומצבים בהם נזקקתי לאשפוז ולא פעם אחת... זה בסדר יקירה לי זה הרגיש להיות תינוקת בפעם הראשונה הילה