ותהיות עקרוניות...

אם המטפל הוא "החוץ", ומה שחשוב זו ההתבוננות פנימה של המטופל בעצמו, ולא מה הוא...,המטפל, חושב,מרגיש,קולט כלפיו, וכו'. אז א. איך זה באמת אפשרי..?וכשמדובר כביכול בקשר(מעבר להעברות והשלכות),ובקשר..,מן הסתם, כן יש השפעה של דברים,זה על זה, אינטראקצייה שמתרחשת רגשות הרגשות וכו וכו, ו..ב. אם זו הטענה שהמטפל הוא "החוץ",ומה שחשוב ובמרכז זה המטופל.., אז למה במקביל גם נאמר שיש חשיבות שהמטופל יראה מולו מטפל שהוא גם בןאדם, על כל המשתמע מכך, כולל ההתנהלות של המטופל מולו וכלפיו. לפעמיים יש לי תחושה .., שאיפה שכביכול "מתאים ונוח" לתיאורייה הפסיכולוגית,שכך יהיה ויאמר,זה "תופס", ואיפה שלא.., איכשהו זה מתפוגג. כי אחרת לא ברור לי אם המטפל הוא "החוץ", והמטופל צריך להיות רק עם עצמו בעצמו ובלי קשר למי שמולו, למה יש דרישה לראות גם במטפל אישות שיש להתחשב גם זה, וכשזה קורה, שוב מפנים אותו פנימה לעצמו. איזה מין קשר מתסכל ומייאש זה?? ואיך אפשר להכיל אותו כשזה ככ מייאש ומתסכל?? מקווה שהצלחתי להבהיר תצמי.