האם את מגיעה עם רצון וכוונה לעשות שינוי...

אני ככ מתקשה לענות על זה, והאמת לא ממש יודעת בעצמי ובבהירות מה קורה לי, מה זה מה, קשור למה, משפיע על מה, ומתוך איזה מקום אני בהכרח מגיעה. האם מה שקורה לי זו התנגדות,ולמה בהכרח היא קשורה, איזה מין סוג געגוע זה והאם הוא טוב ונכון,או רק משלה ותוקע וככ מתסכל, התלות הגדולה,טיבה ,עד כמה מתאימה ורצוייה או דווקא להיפך,מאיימת מונעת וחוסמת, הכעסים, התסכולים, תחושת היאוש הגדולה שכל פעם פוקדת, הבדידות, החיים שחולפים עם השנים, הגוף הזה על כל המכאובים הכרוניים שלא מרפים(ככ מייאש!!!), תחושת האשמה גם על ההוצאה הכספית הגדולה ואם בעצם לא "מנצלת" כמו שהיה רצוי ולא יעילה, והכל יחד מותיר אותי בעיקר במועקה גדולה. הוא ביטל פגישה אחת בשל חופש שלקח, מעבר לזה ,אני טעונה מכל המצב כולו,מרגישה מאד חסומה ושלא אוכל כלל לשתף בכלום, כך ששוב..,מה הטעם להגיע.., לשבת לשתוק לשלם ככ הרבה ולהיו ולצאת במועקה גדולה יותר,מצד שני יש בי רצון להגיע.., אבל מה הוא?טיבו,איכותו??ואם לא אהיה מסוגלת להפתח בכלל. ואם ככ מתקשה להיות במקום הטיפולי מולו,כשגם הרבה דברים שאומר\לא אומר,מגיב\לא מגיב..,ועוד.., מעוררים כעס ועצבנות, אז... המסקנה שלי צריכה להיות שלא מתאימה לטיפול וחבל על הזמן?? אולי...,לא יודעת..,מנגד מתה מפחד לעזוב. להשאר לגמרי לבד.ובכלל לאבד גם את זה.אולי איזו תקווה שעוד נותרה..,ואותו.(וזה גם ככ מתסכל אותי, שזה בסופושל דבר חד צדדי,.הוא ימשיך הלאה בחייו המלאים..,). ומרגישה בעיקר שהכל סוגר עליי . יש בי ככ הרבה כעס ומועקה.מהכל!!! כשהטוב...,שישנו..,כבר נבלע בתוך כל גל הרגעים האלה ששוב ושוב ושוב חוזרים מדכאים ומייאשים. ומרגישה מאד מדוכדכת לאחרונה.(ומניחה שזה קשור גם לאובדן משמעותי שחוויתי לאחרונה, שגם כמעט ולא מטופל בטיפול וזה גם מכעיס אותי מאד ובעיקר ככ לא מובן לי,איך הוא לא נותן לזה הרבה יותר מקום, וכבר העלתי את זה הרבה). ושוב תוהה כל פעם מחדש, מה הטעם בחיים השרדותיים שכאלה, סתמיים בעיקרם, ומלאי סבל(כזה או אחר) כל הזמן. כשהכל גם ככ מתעתע בי.., והפערים גדולים, ובכל זאת זה מה שקורה שוב ושוב בשורה התחתונה.כולל האשליות שכל הזמן אולי מלוות.ואני תקועה.