אודי...

... .. . אודי :(( גם מפחדת פה.. גם אין לי כל כך מה לכתוב גם הפחתנו מ 5 פגישות בשבוע שהיו עד אחרי סוכות ל 4. ומרגיש יתמות. מרגיש שאנחנו בפרידה, גסיסה מתמשכת. גם.. גם עדיין תקועה חזק עם מה שהיה עם סנדיי מלא פגישות לא הפסקתי לבכות על המשפט "עלובת נפש" ניסיתי לבדוק גם במילון, בויקיפדיה את המשמעות המילולית. עלובת נפש זה מרגיש כמו קבצנית של הנפש. מבקשת נדבה, צדקה לנפש כמו הילדה עם הגפרורים שהיתה עלובת נפש עד שבדמיון ראתה את הסבתא הרכה מושיטה אליה את הידיים בכדי לאסוף אותה לחיקה,לחבק ולחמם אותה. סנדיי,לא כועסת עלייך. קצת הייתי בהלם.. קצת הרבה. מאוד מאוד. לא ידעתי מאיפה זה בא לי. הרי כתבתי לך מייד הודעה, מיענתי אותה אלייך ובו התנצלתי והסברתי לך שזו לא את !!! את פגועה מהמטפל ומגיבה אליו.. את רק הווית עבורי טריגר .. כתבתי לך את זה.. סנדיי.. מה זה עלובת נפש ? למה התכוונת ? וואוו..לא מאמינה.. שוב העיניים מתחילות לטפטף... המשפט הזה הרג אותי.. אודי, מה זה עלובת נפש ? אודי , אני עלובת נפש ? אני נקראת עלובת נפש ? מה זה עלובת נפש ? :((((

את חברת נפש. ואהובת נפש. ומקסימה.

ההודעה שלך השניה עלתה לאחר שאני שלחתי את ההודעות שלי, ואפילו לאחר שבקשתי מאודי שלא יעלה את ההודעות שלי. את ההודעה ההיא הנמען היה אודי בלבד!!!! זו הייתה בקשה שלא להעלות את ההודעות השניות, בחיים לא היה עולה בדעתי שהוא יעלה את ההודעה, בחיים לא הייתי כותבת דבר שכזה אם היה לי צל צילו של ספק שהוא יעלה את זה אל תתעמקי, זה היה פשוט כדי לכסות על הפגיעה העצומה שאני חשבתי, הייתי כל כך בהלם מההתקפה שלך, וכתבתי מה שכתבי, ואחר כך רציתי שלא יעלה, אב את יודעת הכעס, כמו סילון של גז ממשיך עדיין לעלות, ולכן זה נכתב את כל כך לא עלובת נפש יש לך אוצרות בלומים של נתינה, של יכולת ביטוי אל תתעמקי בזה, זה רק היה האמור לקרר מעט את העלבון שלי, ולא יותר מזה, שכיחי מזה, כאשר אודי העלה את זה, חשבתי שאני מתה במקום, ועוד הוא כתב שהתלבט אם להעלות או לא, מה הייתה התלבטות זה בכלל לא היה מייל שצריכים להלעות זה היה מייל בקשה שלא להעלות את הפוסטים הקודמים. בודאי שאילו הייתי רואה את ההודעה השניה שלך לא הייתי מעלה שום פסוט ובדיעבד הצטערתי שהגבתי, גם בלי ההודעה שלך לשמוע את העלבון ולשתוק, לא הייתי צריכה לענות מצטערת על כל הצער שלך. מחקי, מחקי מהמוח, זכרי את העושר שיש בך בפנים ואל תתיחסי בכלל למה שכתבתי. חושבת עליך

הי במבי יקרה, ואני אוסיף – נפש מלאת דמיון, עוצמות ועומק. איזה שיבוש – כל אחת דיברה החוצה חלק מעולם פנימי שהיה אמור להיות מוסתר, מסונן. ומשהו ברח, ושני הצדדים נפגעו כל-כך כל כך. ומדוע הפגיעה חזקה? לשתיכן אגב. אני חושבת על החלק היהיר שמקטין וממזער. נורא שהוא. מדבר על הזולת בפניו בגוף שלישי, כאילו מבוטל הוא. חשבתי עליו גם אצלי. היכן אמצא אותו, ומה יגרום לי להתחבא אליו ולמצוא תגובות פנימיות כאלה אצלי. פעם, הייתי מעצימה מאד את ההרס עם כל אמירה כזאת כלפיי. גם היום אני מתרסקת, אבל יודעת, תוך עבודה קשה, לומר לעצמי, אבל גם מקשיבה, שלפעמים אמירות כאלה מדברות את מצבו הנפשי של הדובר. לא פשוט כלל וכלל. ורציתי לשאול בהקשר – אודי, ואיך אתה חווה את הנפש שלי? ואני מפרשת - האם אתה חווה אותי, את הפורום גם כשאיננו כאן? תשובה: בוודאי! לא ייתכן שלא, למרות שיש צד פנימי שמפקפק בזה עד למאד. ואיך נראית לך הנפש שלי? (יש לי אפשרות לקבל תגובות מאנשים רבים, וגם את המטפל, ומה אם לא אנחנו מדברים על זה כל השנים....) תשובה חלקית מאד: שכבות. יש מהן שבשלו, יש כאלה שלא כל-כך וישנן כאלה שנותרו אי שם במצב ראשוני פחות מפותח. ויש דברים שעד כמה שהם חוזרים על עצמם – קשים לקליטה. וכדי לצמוח, יש מעין צורך לפתור איזו חידה, שתעביר לשלב הבא. והחמלה – רבה ונמצאת, לא תמיד מופנית כלפיי עצמי. לעתים ההיפך. וההשקעה - רבה. אם כי לעתים לא במקומות הנכונים, שתורמים לצמיחה. ועוד... יום נעים, שלכם, סוריקטה