אמצע

הי אודי, מיכל כתבה לי שיש חופש דת במדינה ובכל מקום אני אוכל להיות ולחיות על פי אמונתי - אבל זה לא כך. לצערי, ככל שאני מתקרבת לאמת הפנימית שלי מתמעטים מוסדות החינוך באזור מגוריי שמוכנים לקלוט את ילדיי. ויש לי לפעמים את הפחד שבשל "גחמות" שלי, הילדים שלי ישלמו את המחיר: חברים שלא באים אליהם הביתה, בתי ספר וגנים לא מתאימים. אבל, זו לא גחמה. אני באמת מרגישה שמצאתי את הסגנון שלי. אבל הפידבקים מהסביבה - זה כאילו אני לא שם וגם לא פה. כי במקום שבו אני גרה - אני כבר לא שייכת. ובמקום העבודה החילוני שלי - אני לא כמותם, ולא אהיה אף פעם. ולראשונה בחיי, אני מתרגלת ומבינה שיש גם דרך אמצע. והחיים הם לא שחור לבן... אז אני גברת אמצע גאה... אני גאה בי ובמה שאני. ובאיך שאני בוחרת לחיות. באמת הכינוי פרדייז לא מתאים לי יותר