סוריקיטה

את מדהימה מבינה אותך ויודעת עד כמה את נלחמת מתאמצת ועושה. אתמול שכתבתי הייתי מוצםת ככ ומה שכתטב זה לא בדיוק מה שהתכוונתי. ברור לי שהטיפול זה סוג של לקיחת אחריות ולכן אני עושה וברור שלא תצמח לי רגל חדשה . סוריקיטה קל יותר לקבל פגיעה חיצונית מהרס עצמי וכן במידה מסויימת רוצה שמישהו יגיד לי שהוא מבין למה ואיך הגעתי למקום של הרס שיהיה תיקוף והכלה שיאזן את השנאה העצמית והאשמה שלא מפסיקה ומטפטפת כמו רעל . תודה לך יקאה על התמיכה וההבנה

הי אביב, לא שאני מרגישה נלחמת... כולנו, כל אחד, ולא רק נפגעי נפש, מתפרקים ומתחברים. אצל מי שנפגע הפגיעה עשויה להפוך למשהו עמוק יותר, חווייתי עוצמתי ולשכוך לאט, לעתים מידי. לעתים גם זה לא מחזיק, תלוי גם בהצלחת הטיפול, באם קיים, או משכו וכד'. יש לי איזו שאלונת. מעניין. משהו שדי ייחודי לך כאן, אולי משהו שאת די מייצגת בעיניי, בעצם לא רק לך, הייתי אומרת זאת גם על רבות אחרות ואני מצרפת לשאלתי גם את כולן - את בוחרת להשאיר הודעות בזמן אמת כאשר את בעיצומה של התפרקות, פיצול, מוצפות, ואוסיף מילים פסיכולוגית לשם ההומור - דיסוציאציה, פרגמנטציה, דראליזציה, דפרסונליזציה - יעני, שלל החרדות. הפורום מאד מזמין זאת. אגב, כשבזמנו בחרתי לעשות כך מול המטפל שלי בטיפול (בהודעות, סוג של מרגישה הצילו כזה), עפי"ר לא קיבלתי תגובה, לא מתוך אדישות, אלא מתוך מחשבה מקצועית. ובכן, אחרי זמן מה את מתעשתת, מתחברת בכל זאת ביחד, ויודעת. אז שאלתי היא - איך את מרגישה שאת נעזרת בנו? בזולתך? האם הכתיבה כאן, לכאורה החוצה, למרות שזה לא ממש חוץ, מסייעת לך למצוא בתוכך במהירות רבה יותר את המוצא, המפלט? לכשהודעתי תעלה, באם תועלה, יהיה כבר שבוע חדש. אז סליחתי שלוחה - בדרך כלל מגיעה לכתוב למחשב בעיקר בשעות הבוקר, כך שיוצא שאני בדיליי, ולא אוהבת לפתוח הודעות חדשות אלא להמשיך עצים קיימים. יש לי תחושה שזה נעלם כי הפורום גדוש. ובכל זאת, אמשיך בדרכי זאת. אולי מעט חבויה. שלך, סוריקטה

הפתיחה של עץ חדש זה כי אני כותבת מהטלפון ולרוב זה פשוט לא ניקלט. והאמץ ששירשורי המשך פשוט לא רואים בטלפון. אם אני אחכה למחשב זה יהיה בשנה הבאה :) ולשאלה שלך כן לרוב אני כותבת בזמן אמת מפוצל דיסוציאטיבי ומוצף בטרוףהכתיבה כאן השליחה בידיעה שמישהו יראה ישמע אותי מרגיע קצת שאני לא לבד שיש שם יד שתאסוף אותי ומתיך הרוגע הזה הידיעה שיש שם מי שרואה אני מוצאת את הרצפה שמן הסתם בסופו של דבר היא בתוכי . מתקשה למצוא את הרצפה ברגעים כאלה לבד ואז מהבהלה והלחץ פשוט נעלמת כדי לא להעלם כותבת מנכיחה את עצמי .