לא מבינה את עצמי

פעם הייתי יושעת בפנים בשקט מה נכון מה מדוייק היום לא יודעת רעש מידי מעורבב מידי. מצד אחד אני כועסת עלייה שלא שמרה על עצמה ואיבדה כוחות עכשיו היא שומרת על עצמה וזה נחווה כמרחק כדחייה כחוסר אמפטיות ככ צריכה להרגיש אותה ומרגישה אותה מרוחקת. והיא לא היא באמת עושה מאמצים להיות לתת לי תחושה טובה של יחד..ושתיינו יודעות שההתעסקות שלי בזה שוב ושוב זה בריחה ממה שקשה מהזכרונות שדופקים בדלת ... אודי יש שם שיחזורים חדשים שלא יצאו עדין מחזיקה בכוח שלא ייצאו פוחדת לא רוצה לדעת ... פוחדת להשען עלייה פוחדת שהיא לא תחזיק ויודעת שלא זה מה ששבר אותה מה שגמר את כוחותייה זה לא הרעל שבגוף שלי זה הזעם הנרקסיסטי שיצא כלפייה .... אני כמו החתול שרץ סביב הזנב של עצמו ובסוף נושך אותו ....