מיקה

קראתי את מה שכתבת בכותרת "ילדה קטנה" שוב מהדהד אצלי כמה אנו דומות...לקח לי זמן לספר ולהבין שכל מה שאספר לא אפתיע מאוד, אגעיל או אהפוך אותה למשהו אחר....לא ידעתי איך תגיב, אגרתי אומץ ופשוט שפכתי הכל...היה קשה אבל הוריד ממני המון עומס, מקווה שתוכלי...היא תעמוד בזה ולא ישתנה בניכן דבר, כך היא הבטיחה לי וכך היה!להפך היא אמרה שרק מעריכה אותי יותר על האומץ והנחישות לשתף...בהצלחה, יקרה, איתך.

הי מיכל, תודה רבה על העידוד.. אני מאמינה שדברים יסתדרו בסוף (אצל כולנו) - פשוט לפעמים זה לוקח קצת זמן. מיכל, אני חייבת לספר למישהי, ואת אישה נשואה , אני נגעלת מבעלי לפעמים. והוא ממש לא כזה באמת. הייתי לא בסדר אתמול, אני צריכה לדבר איתה על זה. אני מרגישה קושי ומחנק. ואם היא לא תבין אותי... לא, אני יודעת שהיא תבין. אני מקווה שהיא תעזור לי. מאחלת שיסתדר לך עם המקום החדש של המטפלת שלך. לפחות היא לא עברה לעיר אחרת. מה שכן, אני מאוד מבינה את הרצון לפרטיות . ועדיין, את והמטפלת שלך סוג של מודל בשבילי. קשר כזה שהוא חזק ויציב. ללא קשר למקום המפגש שלכן.