ושאלה עקרונית...

הרי קשר טיפולי עם המטפל, מתיימר ליצור אצל המטופל\ת, חווית קשר מייטיבה,מתקנת,שונה.., שאותה ייקח איתו המטופל, במקביל לקשרים אחרים בחיים המציאותיים ,אבל..., אם הקשר הטיפולי הוא מטבעו "מגמתי".., אפילו מניפולטיבי ומתוך הכרח התפקיד.., איך ניתן להרגיש שזה באמת קשר אמיתי,אוטנטי וכנה שיכול בהכרח גם להתאים עצמו .., "בחיים האמיתיים"? שם, אפאחד לא משולם כדי להיות איתך בקשר מייטיב כביכול. שאחרי שיגמר כבר לא יהיה יותר. זה אולי מתקבל כ "גס" חלקי ומוקצן,יתכן..,ועדיין אני תוהה על מהות הדבר הספציפי הזה, ואשמח למענה מצדך. נ.ב- יש תגובות גם של מטפלים(שאני קוראת גם פה מהודעות אחרות), שמאד קשים לעיכול.., יש בהם משהו קר ומנוכר, ואני גם תוהה לגביי זה ואיך אפשר להיות במין קשר שכל מהותו הוא בעיקרו "תפקידי..", כי בסופו של דבר זה מה שזה הרי, ועל כך גם התשלום. ושוב.., כל אלו ועוד מקשים עלי גם בלסנן ולהבין את מהות הדבר, ואיך בכלזאת להצליח להיות בתוך זה, ולהפיק גם, ואם כבר..., נראה לי שזה ממש כמו משימה בלתי אפשרית עבורי,שככ חונקת אותי, כשעולמי גם ככ מצומצם, כולל כספי, ואחרי שהרב מופנה לטיפול. ובהפוך על הפוך זה בעצם מזין תצמו והופך למעין מעגל סגור. תודה.