רוצה להכיר אצכן

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/10/2015 | 10:07 | מאת: הופ

אשמח אם תספרו לי קצת עליכן משהו שאוכל להכירכן. אביב. גולם. סוריקיטה. סנדיי. שירה. מיכ. גלי. רוני. סיגל. מימה.

12/10/2015 | 10:55 | מאת: אביב 11

מכוון וזאת מדייה פתוחה ניראה לי שזה קצת בעייתי . אבל נעים להכיר אני אביב ואני כותבת על עצמי כאן לא מעט ...רוצה לספר על עצמך קצת

12/10/2015 | 16:11 | מאת: sunday

בגלל האנונימיות אנחנו מרשות לעצמנו לספר כל מיני דברים 'סודיים' על עצמנו, לכן לא נוכל לגמרי להחשף. בשתי מילים עלי. הרבה שריטות בפנים, תוצאה של נסיבות קשות במשך שנים ארוכות. עם כל זה מתפקדת היטב, קריירה, משפחה, ילדים. מדחיקה את השדים, מדי פעם הם פורצים החוצה ועושים צונאמי, אין לי מגן זעזועים, אז אני מתפרקת, אבל מקבלת טיפול נקודתי וחוזרת לתפקד. לאחרונה בגלל צירוף של נסיבות קבלתי התקפי חרדה נוראיים, עם רעידות בידיים, החילותי בטיפול, ונעדכן אתכם

12/10/2015 | 17:43 | מאת: מיכ

דפדפי אחורה, כך נכיר הכי טוב :) ונשמח לקרוא כמובן אותך.

12/10/2015 | 17:48 | מאת: גלי2

מה לספר לך? שמתרגשת שזכרת אותי? זה בטוח! אולי אספר משהו נורא משמעותי שכבר כתבתי עליו בעבר, שיש לי מטרה בחיים, שאני מקדישה את חיי להלחם בהתעללות בבעלי חיים. זה גם טוב שיש מטרה וכיוון אבל זה גם קשה כשהמטרה מזכירה כל הזמן באיזה עולם מעוות אנחנו חיים. שישה מיליון בעלי חיים נרצחים בכל עשרים דקות! כל אחד מהם הרגיש פחד, כאב, אימה והכל כי התרגלנו שיש חיות שמלטפים וחיות אחרות הן מוצר, אוכל. כולנו התחנכנו ככה, וקשה לקלוט שקורה משהו לא מוסרי שהוא חלק מהתרבות שלנו ושכולם לוקחים בו חלק.. הלוואי ויבוא במהרה היום שכולם יקלטו כמה שזה מעוות.

12/10/2015 | 19:38 | מאת: סוריקטה

הי הופ, ראשית, אשמח גם אם תספרי דבר מה על עצמך, והייתי שמחה שיהא זה עץ הכרות, אבל מבינה את החשש להביא משהו מחובר ושלם יותר. האמת שדי טראגי הסיפור שלי. עברתי אביוז קיצוני בילדות בבית אמא. ברמת סיכון החיים. מעבר לכך, אך קשור, אני מניחה, עברתי גם מספר ניסיונות אונס וגם ניצול מיני ארוך שנים בגיל כבר לא כל-כך צעיר. שימשתי גם בתפקיד אובייקט ההתעלות בבית ספר. הגעתי לטיפול בשלב מאד מאוחר, בגיל מאוחר במצב של תפקוד לקוי מאד בכל תחומי החיים וכבר סירבתי לגור בבית כמו של אנשים. לא הצלחתי להקים משפחה, זוגיות, כוחות הנפש שלי חלשים מידי מכדי ללמוד משהו כבד משקל, מקצוע. מאידך השיפול הביאני למצב שבו אוכל לפי שעה לקיים את עצמי בבית, יצרתי קשרים טובים מאד, אך לא מאד משמעותיים עם הסביבה, כגון השכנים. רמת הסבל אולי פחתה. הזעם שלא היה ידוע בכלל התגלה, ואחר-כך חלף והגיעה עת העצבות. הרס רב, לצערי. המטפל אמר שתמיד צריך לדאוג לי... סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית