אחרי החגים

שלום אודי, בחגים הייתי בחו"ל, ועכשיו חוזרת לשגרה הטיפולית... מרגישה מועקה. קשה לי בטיפול. רוצה לקחת את הרגליים ולברוח. מרגישה שאני מזוכיסטית. מעדיפה לסבול מהפרעות אכילה ולא לסבול כך בטיפול. למה זה צריך להיות כל כך קשה? גם מדוע הרגשות כלפי המטפל חייבים להיות כה מורכבים? למה לא יכול להיות פשוט יותר? מצד אחד, אוהבת אותו מכל הלב, מתגעגעת אליו. מצד שני, מרגישה שהוא מתעלל בי. מחטט בפצע פתוח וכואב ולא תמיד בעדינות. בחופש שלחתי לו מספר מיילים והוא ענה לי. הוא עונה בצורה כל כך מדויקת. הוא רואה אותי כפי שאף אחד אינו רואה. אז למה זה כל כך פוצע אותי? דנית