קונפליקט של יום כיפור- טריגר
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ערב יום כיפור ובפייסבוק תכתובות על סליחה ומחילה, על כך שהסליחה לאחר עוזרת לאדם עצמו. וכאן הקונפליקט- אני לא יכולה ולא מסוגלת לסלוח לאבא על שנים של אונס, מוות גופני ונפשי כאב נפשי אין סופי וגם לא לאמא ששתקה והכחישה וכך גם היום! אין להם כפרה! אין להם סליחה! אני זאת שצריכה לקחת אחריות על הטעות שלהם- שנים של טיפולים קשים ועלויות ותרופות פסיכיאטריות. אני יודעת שיש כאן גם בנות שחוו איך אתן מתמודדות עם זה,? אודי, מחכה לתגובתך הילה
הילוש זה באמת קונפליקט ...אני רואה בסליחה מאין שחרור זה לא סליחה על מה שנעשה זה יותר הבנה קבלה של הדברים ...קשה לי עדין לשחרר את הכעס והטינה כי אני במקום שמסרב לקבל את הפגיעה אבל חותרת לשם לשחרר להניח ולתת לעצמי להתקדם אלהה קדימה ....
הילה יקרה, קשה מאוד...כתבתי לאודי שאנחנו צריכים לדמות לאל בתכונות אבל גם האל לא סולח למי שאומר "אחטא ואשוב"..אז אולי אין סליחה וכפרה לחוטאים שאינם מודים בחטאם...לא יודעת, לי קצת הפסוק"כבד את אביך ואת אמך" עושה משהו...אז מכבדת את הוריי כמובן...עדיין נשארתי אדם מאמין.
הי הילה, היכולת להשלים ולסלוח לא קשורה לפשעה ולמחדל שלהם, אלא לתהליך הפנימי שאת עוברת. וזה מאוד לא פשוט. תחשבי, כדוגמא, על מה שקורה בזמן אבל ואובדן. תהליך הקבלה וההשלמה ארוך, כואב - אבל מתרחש בנפש פנימה ומאפשר התפתחות וצמיחה. לזה כדאי לשאוף, אבל בלי למהר. זה יגיע. ואם לא - זה גם בסדר. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
